בש"פ 10348/06 ראני אשתי נ. מדינת ישראל

לא מצאתי ממש בערר וזאת משני טעמים:

א.מתברר כי אין זה הערר הראשון שהעורר מגיש נגד אותה החלטה של בית המשפט המחוזי לעוצרו עד תום משפטו. ערר קודם הוגש באמצעות עורך דין אחר. הערר נדון ביום 22.11.06 בפני חברתי השופטת ד' ברלינר. הסניגור דאז ביקש למחוק את הערר. לאחר מכן שכר העורר את שירותיו של פרקליט אחר, זה המייצגו היום. והוגש ערר חדש, בלא שניתן הסבר ממשי מדוע זה מוגש ערר לאחר שערר קודם באותה סוגיה ממש נמחק.

ב.גם לגופם של דברים דין הערר להידחות. מסתבר כי העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי בוצעו שעה שמעל לראשו של העורר היו תלויים שני כתבי אישום אחרים. כתב האישום הקודם הראשון עוסק באירוע שהתרחש ביום 5.2.06. במסגרת אותו כתב אישום הואשם העורר בעבירות של הסעת שוהה בלתי חוקי והפרעה לשוטר. היום הסתבר, כי אותו תיק נסתיים לפני זמן קצר וניתן בו גזר דין על פיו הושתו על העורר 45 ימי מאסר.

התיק הקודם השני עוסק באירוע שהתרחש ביום 30.5.06. כתב האישום השני מייחס לעורר עבירות של הסעת שב"ח, הכשלת שוטר ונהיגה פזיזה ורשלנית. במסגרת אותו אירוע, ברח העורר ברכבו תוך נהיגה מהירה כששוטרים רודפים אחריו.

האירוע נשוא כתב האישום הנוכחי התרחש ביום 11.10.06. שוב מדובר באירוע בו נמלט העורר מאנשי משטרה. חומרתו של האירוע עולה על זו שבמקרה הקודם השני, כך לפי כתב האישום. הפעם הואשם העורר בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, אי ציות לשוטר, אי ציות לרמזור אדום, נהיגה במהירות בלתי סבירה, נהיגה בקלות ראש ואף חבלה בכוונה מחמירה. הסניגור המלומד טען כי במקרה הנוכחי לא הייתה הפרה של תנאי השחרור שהושתו על העורר במסגרת המקרה הקודם השני, ואכן כך הוא. ברם, די בכך שהפעם מדובר במקרה חמור יותר מן הקודמים, כאשר אותם תיקים קודמים שהיו תלויים מעל ראשו של העורר לא הרתיעו אותו מלחזור על מעשים דומים ואף חמורים יותר. בנסיבות המתוארות צדק בית המשפט המחוזי משמצא שאין מקום לבחון חלופת מעצר חדשה.

הערר נדחה.