בש"פ 10355/04 גיא גאז נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ב' גילאור ) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

כנגד העורר הוגש כתב אישום בו נטען כי הוא קשר עם אחרים לזרוק רימון רסס אשר הוחזק על ידם באופן בלתי חוקי על ביתו של המתלונן אשר נמצא במרכזה של שכונת מגורים בנהריה. על פי הנטען בכתב האישום, העורר הסיע ברכבו אדם אחר, כשברשותם הרימון, ובהגיעם לביתו של המתלונן השליכו השניים את הרימון לעבר הבית. בכך נגרמו נזקים רבים לבית ולסביבה. העורר נעצר עוד באותו לילה ובכתב האישום נטען כי בזמן הקצר שחלף עד מעצרו הספיק העורר לשכנע את אחד מחבריו לספק לו אליבי שקרי. העורר הואשם, איפוא, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע; בעבירות של היזק בחומר נפץ והיזק בזדון; וכן בעבירות של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. יחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בבקשה נטען כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה המבססות היטב את האישומים המיוחסים לעורר, לרבות הודאות של העורר עצמו בפני אנשי משטרה ועדי ראיה הקושרים את העורר לארוע. בדיון בבית המשפט המחוזי טען בא כוח העורר כי מרשו אכן היה ברכב בעת שנזרק הרימון אך לטענתו, נוכחותו שם היתה תמימה והוא לא היה מודע לתכנית של האדם שהיה עימו. כן טען בא כוח העורר כי בעניינו של העורר קיימת חלופת מעצר טובה שבכוחה להפיג את החשש הנשקף ממנו.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בית המשפט קבע כי בידי התביעה ראיות טובות לכאורה למעורבותו של העורר במעשה של זריקת הרימון וכי אין ספק כי מדובר במעשה חמור ומסוכן. לנוכח חומרתו של המעשה קבע בית המשפט המחוזי כי מהעורר נשקפת מסוכנות המצדיקה את מעצרו מאחורי סורג ובריח. בית המשפט הוסיף כי לדברי התביעה, האדם שהיה עם העורר טרם אותר ועל כן, קיים חשש שאדם זה ישפיע על העורר אם יימצא העורר מחוץ לכתלי בית המעצר. על החלטה זו הוגש הערר שבפניי.

בדיון שבפניי טען בא כוח העורר כי על אף קיומן של ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשה יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר. לטענתו, העורר אינו המבצע העיקרי של העבירה ומידת מעורבותו בה היא נמוכה ביותר. כמו כן, טען בא כוח העורר, מדובר באדם צעיר אשר השהות בתא המעצר עלולה לגרום לו נזק רב. בא כוח העורר הוסיף וטען כי לבית המשפט הוצגה חלופת מעצר טובה, אשר גם שירות המבחן סמך את ידיו עליה, ועל כן יש לאשרה. מנגד, טען בא כוח המדינה כי ממעורבותו של העורר, לכאורה, במעשה החמור של השלכת רימון רסס באיזור מגורים עולה המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו ואשר מצדיקה את מעצרו מאחורי סורג ובריח. כן הציג בא כוח המדינה את רישום עברו הפלילי של העורר ממנו עולה כי העורר הורשע בעברו, בין השאר, בעבירות של העלבת עובד ציבור, תקיפת שוטר ואיומים. בנסיבות אלו, כך טען, אין מקום לשחרור העורר לחלופת מעצר.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. המעשים המיוחסים לעורר הינם מעשים המצביעים על מסוכנות רבה. השימוש בנשק חם ברחובותינו הפך בתקופה האחרונה ל"מכת מדינה" וחייהם של אזרחים תמימים קופחו כתוצאה מכך. על מערכת המשפט להגן על הציבור מפני הסלמה באלימות ולסייע בהרחקתם מהרחוב. בענייננו, אין חולק כי העורר נטל חלק בארוע שבו נזרק רימון רסס בליבה של שכונת מגורים והמחלוקת היא לכאורה על היקף ומידת מעורבותו. תהא מידה זו אשר תהא הרי שמעצם המעורבות במעשה כה חמור ניתן ללמוד על המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר המצדיקה את מעצרו. מסקנה זו מתחזקת לנוכח עברו הפלילי של העורר, והחשש מפני שיבוש הליכים מצד העורר לנוכח הדברים שהתבררו בראשית החקירה.

אשר על כן, הערר נדחה.