בש"פ 10372/04 יצחק אשטה נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' עמית ) מיום 22.9.04, אשר הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

ביום 12.9.04 הוגש נגד העורר כתב אישום בו יוחסו לו חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ), הדחה בחקירה באיומים והפחדה, עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק וכן תקיפה, עבירה לפי סעיף 379 לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, העורר דקר אדם בשם יהודה אלפסי (להלן: המתלונן ) בחלקים שונים בגופו וכן היכה אותו בפניו. עוד נטען בכתב האישום כי בטרם עזב העורר את המתלונן שותת דם, הזהיר אותו לבל יספר למישהו אודות האירוע. כתוצאה מהדקירה נגרמו למתלונן, על פי הנטען, פצע בבית החזה השמאלי, שבגינו הוכנס לחזהו נקז; חתך בזרוע השמאלית, שבגינו נותח המתלונן בהרדמה מלאה וכן פצעי דקירה בירך השמאלית.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים במשפטו. בבקשתה טענה המדינה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות שיוחסו לו וכן כי נשקפת ממנו מסוכנות רבה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות שיוחסו לו נוכח עדותו של המתלונן, הנתמכת בעדויותיהם של בני משפחתו של המתלונן, וכן נוכח שקריו של העורר. עוד קבע בית המשפט כי נשקפת מן העורר קיימת חזקת מסוכנות ביחס לעורר נוכח חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בשים לב לכך כי עבירות האלימות בוצעו לכאורה תוך שימוש בנשק קר; עוד הביא בחשבון את אכזריותו וקור רוחו של העורר בעת שדקר את המתלונן וכן את עברו הפלילי. על יסוד האמור לעיל, קבע בית המשפט כי אין בחלופת מעצר בכדי להפיג את מסוכנותו של העורר.

על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. טענתו העיקרית של בא-כוח העורר היא כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר על ידי חלופת מעצר. מנגד, טוען בא-כוח המדינה כי בחלופת מעצר אין כדי לאיין את המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר, הן למתלונן והן לציבור כולו, נוכח העבירות החמורות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאחר שעיינתי בערר ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להדחות. המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר נלמדת מהמעשים החמורים המיוחסים לו בכתב האישום, המצייר תמונה של אירוע אשר במהלכו הועמדו חיי אדם בסכנה. אדם הפותר סכסוכים בדרך אלימה, תוך שימוש בנשק קר, הוא אדם המסכן את הציבור. מסוכנותו של העורר נלמדת גם מהרשעותיו הקודמות, הכוללות, בין היתר, עבירה של החזקת סכין. ב נסיבות אלו, נראה כי אין ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך של חלופה.

אשר על כן, הערר נדחה.