בש"פ 10379/01 אלכסנדר אקסלרוד נ. מדינת ישראל

לפני שתי בקשות שנדונו במשולב: בקשת המדינה להאריך את מעצר העורר בתשעים יום לצורך ניהול משפטו וערר העורר על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בה דחה את בקשתו לשחרורו מן המעצר.

נדון בבקשות בזו אחר זו, ונפתח בערר המעצר.

בש"פ 10379/01

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ולאדם נוסף עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, אינוס בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים, וסרסרות ושידול למעשה זנות. על פי האישום, המתלוננת הגיעה לארץ לאחר שהובטח לה כי תועסק כאן כחדרנית, אולם היא נלקחה על ידי אנשים שונים והועסקה על ידם במתן שירותי זנות. ביום 25.2.01 לקח העורר את המתלוננת מדירה בה הוחזקה בדרום הארץ לצורך העסקתה בזנות עבורו בטבריה ובהגיעם יחדיו לעיר זו הובילה לחדר במלון ואנס אותה. למחרת הובילה לדירה בעיר, וממועד זה החלה בעיסוק בזנות עבורו כאשר העורר מתאם פגישות עם לקוחות ומקבל את כספי האתנן לידיו בתום יום העבודה.

העורר נעצר עד תום ההליכים לאחר שנמצא כי ישנן ראיות לכאורה כנגדו. עיקר התשתית הראייתית בנויה על עדותה של המתלוננת שניתנה במסגרת עדות מוקדמת ואשר בה פרשה את כל השתלשלות המאורעות מאז הגיעה לארץ. בכלל עדותה ישנה גם התייחסות לארוע קיום יחסי המין עם העורר שלא בהסכמתה במלון בטבריה, ונמצא לכך חיזוק בעדות פקיד המלון. בית המשפט המחוזי מצא כי אין מדובר בקיום יחסים בהסכמה בהינתן הנסיבות בהן היתה המתלוננת מצויה כאשר היא חסרת הגנה ונתונה למרותו של העורר. לאור אלה קבע כי ישנן ראיות לביצוע עבירת אינוס על ידי העורר, אף כי לא בנסיבות מחמירות, וכי ישנה תשתית ראייתית לכאורית גם לגבי שאר העבירות המיוחסות לו.

ביום 4.7.01 פנה העורר בבקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר בטענה כי המתלוננת עזבה בינתיים את הארץ ולכן שוב אין חשש לשיבוש הליכי המשפט מצידו. בקשה זו נדחתה וערר על החלטה בענין זה נדחה אף הוא.

ביום 21.11.01 הוגשה בקשה נוספת לעיון חוזר על ידי העורר בטענה כי חל כרסום בחומר הראיות נגדו. כרסום זה מתבטא, על פי הטענה, בקיומה של ראיה חדשה בדמות מסמך הנחזה להיות תצהיר של המתלוננת אשר נשלח ממקום מושבה באומסק אשר בו, כביכול, היא חוזרת בה מעדותה הראשונית כנגד העורר. בתצהיר נאמר, בין היתר, כי היא עסקה בזנות בגרמניה והגיעה לישראל כדי לעסוק בזנות וכי קיימה יחסי מין עם העורר בהסכמה מלאה ולא נאנסה על ידיו. אמירות אלה עומדות בסתירה לגרסתה המקורית לפיה הגיעה לארץ במטרה לעבוד כחדרנית ואז נכפתה עליה עבודה בזנות, וכי יחסי המין עם העורר היו

שלא בהסכמתה. בית המשפט דחה את הבקשה לעיון חוזר בקובעו כי העדות המוקדמת של המתלוננת מהווה תשתית ראייתית לכאורית בעוד התצהיר לא עבר עד כה את כור ההיתוך של החקירה נגדית ולכן אין הוא יכול בשלב זה לכרסם בעדותה הראשונית. בין לבין, החליט בית המשפט המחוזי להיענות לבקשת העורר לזמן את המתלוננת לעדות נוספת, לפי שעה על חשבונו. נכון לעת זו, העדה טרם זומנה וטרם נחקרה על תצהירה.

בערר בפני חוזר בא כוח העורר על טענותיו לפיהן קיימות ראיות חדשות בעניינו המכרסמות בתשתית הראיות לכאורה כנגדו ועשויות להביא לזיכויו ומסתמך לענין זה על תצהיר המתלוננת. אי לכך, טוען הוא כי יש לשחררו מן המעצר.

אינני רואה מקום לקבלת הערר.

עדותה המוקדמת של המתלוננת היא אכן, תשתית ראייתית מהותית בענין זה. התצהיר, הנמצא עתה בידי העורר, ואשר אינו תואם את גרסתה הראשונית של המתלוננת, מעלה בעייתיות בשני מישורים: האחד - מישור אמיתותו של המסמך: האם אמנם המתלוננת חתומה עליו או שמא המסמך אינו אמיתי; השני - גם אם המתלוננת חתומה על התצהיר והוא אמיתי - מה הביאה לשנות את גרסתה; האם עשתה כן מרצון או בכפייה או בהשפעה של אחר, ומה ההסבר לשוני בין גרסותיה בתחילה ועתה; הדברים בכללם מעלים תהייות, ומקומם להתברר בבית המשפט במסגרת חקירתה של המתלוננת ובירור כל הנסיבות הכרוכות בענין. מוקדם, על כן, להסיק מסקנה כלשהי מטיעוני העורר באשר לתשתית הראייתית, ולא הונחה תשתית חדשה נכון לעת זו העשויה להצדיק עתה מסקנה אופרטיבית בדבר שחרור העורר ממעצר עקב כרסום בראיות. לעורר ניתנה ההזדמנות להזמין את המתלוננת לעדות נוספת ובמסגרתה לברר את כל הטעון בירור וליבון. אם לאחר מתן עדות נוספת כאמור יעלה הצורך לבחון מחדש בהקשר להמשך המעצר את שאלת קיומה של תשתית הראיות הלכאורית, ניתן יהיה לעשות כן במסגרת בקשה לעיון חוזר.

לאור האמור, הערר נדחה.

בש"פ 9884/01

המדינה מבקשת את הארכת מעצרו של העורר בתשעים יום מעבר לתשעה חודשים. ביום 18.4.01 הוקרא כתב האישום והתקיימו שתי ישיבות הוכחות ב- 5.9.01 וב- 15.10.01 ונקבעו מועדים ל- 23.1.01 ו28.1.02-. אין להוציא מכלל אפשרות כי עקב בקשת העורר להזמין את המתלוננת לעדות נוספת, עשוי המשפט להתארך מעבר למועדים אלה.

יש לומר כי קצב ניהול המשפט מאז הוגש כתב האישום ועד היום אינו אינטנסיבי דיו, אף כי סביר להניח שהרקע לכך נעוץ בעומס הרב המוטל על בית המשפט המחוזי בנצרת, המקשה עליו קביעת מועדי ישיבות במועדים סמוכים ובהיקף הנדרש על פי צרכי ההליך. עם זאת, באיזון הכולל, נראה לי כי יש לקבל את בקשת המדינה להארכת המעצר. מסוכנות העורר נוכח העבירות המיוחסות לו, וקיום החשש משיבוש אפשרי של הליכי המשפט והשפעה על עדים גוברים במשקלם בשלב זה של המשפט, ומצדיקים מתן הארכה נוספת של המעצר. החלטה זו ניתנת תוך תקוה כי בית המשפט הדן בענין יעשה כל שניתן על מנת להחיש את קצב הדיון ומתן הכרעת הדין ככל שהדבר נתון בידיו.

ערר העורר בבש"פ 10379/01 נדחה.

בקשת המדינה להאריך את מעצר העורר מתקבלת באופן שמעצרו עד תום ההליכים בת.פ. 1059/01 בבית המשפט המחוזי בנצרת יוארך בתשעים יום החל מיום 19.12.01 או עד למתן פסק דין, על פי המוקדם.