בש"פ 10380/04 מדינת ישראל נ. כריס סרפו

בפניי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

נגד המשיב הוגשו ביום 26.8.03 שני כתבי אישום בהם יוחסו לו אינוס, עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); מעשה העלול להפיץ מחלה, עבירה לפי סעיף 218 לחוק; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק וכן תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק. ביום 11.9.03 אוחדו שני כתבי האישום לכתב אישום אחד. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב, חולה במחלת האיידס, קיים במשך שנים יחסי מין בלתי מוגנים עם מספר נשים (להלן: המתלוננות ), אף על פי שידע על מחלתו ומבלי שיידע את המתלוננות בדבר מחלתו. עוד נטען בכתב האישום כי המשיב אנס שתיים מהמתלוננות ותקף מתלוננת נוספת. כן נטען כי המשיב איים לרצוח את אחת מהמתלוננות לאחר שחשפה את דבר מחלתו בפני נשים אחרות עימן היה בקשר. כתוצאה ממעשיו של המשיב, כך נטען, נדבקו שלוש מהמתלוננות במחלת האיידס.

עם הגשת כתב האישום, ביום 11.9.03, הוגשה גם בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ביום 12.11.03 הורה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב ) על מעצרו של המשיב כמבוקש. בתום תשעת החודשים הראשונים למעצרו של המשיב ביקשה המדינה להאריך את המעצר ב-83 ימים. בהסכמת בא-כוחו של המשיב, האריך בית משפט זה (השופט א' א' לוי ) את מעצרו של המשיב (בש"פ 5195/04 מדינת ישראל נ' סרפו (לא פורסם)). בתום תקופת הארכת המעצר הראשונה ביקשה המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים, ובקשתה נענתה (בש"פ 7747/04 מדינת ישראל נ' סרפ ו (לא פורסם)). בהחלטתו עמד בית משפט זה (השופטת א' חיות ) על מסוכנותו הרבה של המשיב. עוד ציין בית המשפט כי המשיב שוהה בארץ באופן בלתי חוקי וכי אין בידו להציג כל חלופה ממשית שתפיג את החשש להימלטותו מן הדין. יחד עם זאת, מצא בית המשפט להעיר לשלטונות המעצר כי יתנו דעתם לטענת בא-כוחו של המשיב, לפיה הטיפול הרפואי הניתן למרשו לוקה בחסר.

בבקשה שבפניי חוזרת באת-כוח המדינה על טענותיה, לפיהן מסוכנותו יוצאת הדופן של המשיב וכן החשש כי יימלט מן הדין מצדיקים את הארכת מעצרו בפעם השלישית ב-90 ימים נוספים. באת-כוח המדינה מציינת עוד כי משפטו של המשיב עומד בפני סיום, שכן הגשת סיכומי התביעה נקבעה ליום 15.12.04, הגשת סיכומי ההגנה נקבעה ליום 12.1.05 וביום 19.1.05 אמורים שני הצדדים להשלים את סיכומיהם בעל-פה. מנגד, טוען בא-כוח המשיב כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בהתחשב בהתמשכות ההליכים בעניינו וכן בהתחשב בכך שאין אפשרות ליתן למשיב טיפול רפואי הולם בין כתלי הכלא.

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. בית משפט זה כבר עמד על מסוכנותו הרבה של המשיב, הנלמדת מן המעשים החמורים המיוחסים לו. כתב האישום מצייר תמונה של אדם מסוכן ובעל אופי אלים. כמו כן, בית משפט זה כבר עמד על החשש הקיים כי המשיב יימלט מן הדין נוכח היותו שוהה בלתי חוקי בארץ, ועל העובדה שגם מטעם זה אין בידו להציג חלופה למעצרו. על יסוד האמור לעיל, לא מצאתי לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לכך יש להוסיף כי מבקשת המדינה עולה שמשפטו של המשיב אכן יסתיים בתוך תקופת ההארכה המבוקשת. עם זאת, יצוין כי בית משפט זה כבר העיר בעבר כי ראוי ששלטונות בית הסוהר יושיטו למשיב את הטיפול הרפואי שהוא זקוק לו ולטענתו אינו מקבל אותו.

ערה אני לקשיים הכרוכים בהחזקתו של המשיב בין כתלי הכלא נוכח מצב בריאותו, אך האחריות בענין זה מוטלת, כמובן, על כתפיהם.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת ואני מורה בזאת על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים החל מיום 22.11.04 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1137/03 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.