בש"פ 1039/05 ניר קרני נ. מדינת ישראל

א.זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ד' רוזן ) מיום 25.1.05, לפיה נדחה ערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום ברחובות (סגנית הנשיא השופטת א' שטמר ), מיום 23.12.04 אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

ב.(1) כתב האישום מייחס לעורר, על-פי האישום הראשון והשני, עבירה של סחר בסם מסוכן, ונהיגה בעת פסילה. על-פי האישום השלישי, מיוחסות לעורר עבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת נכס חשוד כגנוב, ונהיגה בעת פסילה.

(2) על-פי הראיות לכאורה, מכר העורר לסוכן משטרה סמוי בשלוש הזדמנויות שונות כמות נכבדה של כדורי אקסטזי (על-פי האישום הראשון – 50 כדורים, על-פי האישום השני – 48 כדורים, ועל-פי האישום השלישי – 100 כדורים), אשר הוזמנו על-ידי הסוכן מראש. לאחר סיכום כמות הסמים שהתבקשה, מחיר העיסקה ומקום עריכתה, הגיע העורר לנקודת המפגש שעה שברשותו הסם המבוקש.

ג.ניתן תסקיר מעצר מאת שירות המבחן, שהציע שחרור העורר למעצר בית בבית הוריו. סגנית הנשיא בבית משפט השלום אשר דנה בבקשה למעצר עד תום ההליכים, נתנה דעתה לגילו הצעיר של העורר, לעברו הנקי (לעת מעצרו היה חייל בשירות חובה) ולתסקיר המעצר, אל מול החומרה בסחר בכדורי אקסטזי; ובמכלול השיקולים סברה, כי אין בנסיבות האישיות של העורר כדי להבטיח את גדיעתה של שרשרת הסם, והחליטה איפוא על מעצר עד תום ההליכים.

ד.על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. השופט רוזן עמד על הסכנה הטמונה בסמים מסוכנים, ועל הצורך בהרחקת הסוחרים והשמתם מאחורי סורג ובריח. עוד ציין השופט רוזן כי שירותו הצבאי של העורר לא מנע הימנו עיסוק בסם. נוכח האמור, קבע כי אין מדובר במקרה חריג המצדיק שחרור לחלופת מעצר, ודחה את הערר.

ה.על החלטה זו הוגש הערר שבפניי. בא-כוח העורר טען כי נוכח גילו של העורר, עברו וטיב חלופת המעצר אשר נתמכת בתסקיר שירות המבחן, יש במוצע כדי להפיג את מסוכנותו של שולחו. כן ציין כי בכוונתו לטעון להגנת כורח בדיון בתיק לגופו, קרי שדמות של עבריין מוכר השפיעה, ככל הנראה, לרעה על העורר בקשר לעבירות. ועוד, חודשיים של מעצר גרמו לעורר, כנטען, להבין היטב את חומרת הדברים. בא-כוח המדינה טען כנגדו, כי הכלל הוא שמי שהיווה חוליה בשרשרת הסמים, צריך שייעצר, ואין מקום להמר באשר למסוכנותו, כל שכן משנהג, כנטען, בעת פסילה.

ו.עיינתי ושבתי ועיינתי בחומר הראיות, בנסיון לתהות על מסוכנותו של העורר ובשאלה האם יש מקום להידרש לחלופת מעצר, חרף החלטותיהם של בתי המשפט הקודמים. חוששני כי התשובה אינה חיובית. המאבק בסחר בסמים, לא כל שכן כשמדובר בסמים מדרגה "גבוהה" יחסית, כמו כדורי אקסטזי, מחייב גישה מחמירה כלפי העוסקים בסחר. במקרה דנן ישנן ראיות טובות לכאורה באשר למעורבותו של העורר בסחר; ועוד, כדי להגיע למכירתו של הסם, היה על העורר לרכוש את הסמים. בעסקו במכירה גילה העורר "מיומנות" באשר לסוגי הסמים שסיפק; הוא גם נהג בזמן פסילה, תוך זלזול בחוק. לא משפחתו התומכת ולא שירותו הצבאי, לא היוו למרבה הצער גורם מרתיע מבחינתו. לא מצאתי נסיבות אישיות חריגות שישַנוּ מסקנה זו, כפי שהיו במקרים שונים המצויים בפסיקה. גם אין המדובר במי שפעל במסגרת "חברתית", אלא מכר לכל דורש, במקרה זה - איש המשטרה.

ז.עם כל אי-הרצון לראות אדם צעיר בבית מעצר, חוששני כי במעשיו הוכיח העורר מסוכנות שדינה מעצר. היה עליי לראות לנגד עיני את הקרבנות הפוטנציאליים; אוכל רק להביע את התקוה כי משפטו, שאינו צריך לארוך זמן רב לגופו - גם אם רשימת העדים נראית ארוכה - יתקיים בהקדם. אין בידי איפוא להיעתר לערר.