בש"פ 10398/09 עבד אלראו זידאן נ. מדינת ישראל

1.

מונח לפניי ערר

על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת לפיה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בנצרת שהורה לשחרר את העורר בתנאים מגבילים. בהחלטתו הורה בית המשפט המחוזי על המשך מעצרו של העורר לתקופה של יומיים לצורכי חקירה.

לטענת הסנגור, נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי ולא הייתה כל הצדקה להתערב בהחלטת בית משפט השלום. הסנגור הדגיש שהמשטרה אינה מנהלת את החקירה נגד מרשו ביעילות. חשוב מכך, בדיון הקודם הודיע נציג המדינה כי לא יבקש כל הארכה נוספת. בשל הצהרה זו הסכים הסנגור לבקשה. לגישתו יש כאן הפרה של הבטחת שלטונית. מהצד האחר, סבורה באת כוח המשיבה כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שדן בעניינו של העורר על פי נסיבות המקרה בכללותן.

2.

העורר נעצר בתאריך 15.12.09. על פי החשד הוא נתפס עם 11 גרם הירואין. החקירה תפסה כיוון אחר כאשר התעורר חשד שהעורר מעורב בסחר בסמים. בכל מקרה, מעצרו הוארך עד לתאריך 22.12.09. באותו דיון הודיע נציג המשטרה כי החקירה תסתיים עד לתאריך 27.12.09, אך כאמור המשטרה ביקשה הארכה נוספת במועד הנ"ל. באת כוח המדינה הסבירה כי הארכה נוספת נועדה כדי לקבל מחקרי תקשורת שלא התקבלו, בניגוד לציפיית המשטרה, עד לאותו מועד. עוד טענה באת כוח המדינה כי אין להתייחס לדברי נציג המשטרה כהבטחה שלטונית, שהרי ברור שעמדתה הסופית של המשטרה תגובש בהתאם להתפתחות החקירה שאינה תמיד ידועה מראש. הסנגור טען כי דבר יום ביומו הוא שצדדים מגיעים להסכמה וקבלת עמדת בית המשפט המחוזי עשויה לגרום לכך שסנגור לא יוכל להסתמך על דברי נציג המשטרה בדיון, על כל המשתמע מכך.

אכן, נכון הוא כי על כל גורם המייצג את המדינה בהליך פלילי לברור מילותיו בקפידה טרם יצהיר הצהרה זו או אחרת. ברם, אינני סבור כי יש להידרש להיבט העקרוני במסגרת ערר זה. הסיבה לכך כי רשאי בית משפט לשקול את האינטרס הציבורי אף בהסדר טיעון וכבר נפסק שאין לשלול מצד לדיון לחזור בו מהסכמתו. עולה שבית המשפט המחוזי מצא לנכון להאריך את מעצרו של העורר ביומיים נוספים, מצב בו קיים חשד מבוסס לביצוע עבירה חמורה. אינני סבור איפוא שנפלה טעות משפטית בהחלטתו באופן בו הפעיל שקול דעתו המצדיק התערבות על ידי בית המשפט הזה.

3.

הערר נדחה.