בש"פ 10410/05 אלהאם חדיד נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' סוקול), לפיה נדחתה בקשת העוררת לעיון חוזר בתנאי שחרורה ממעצר.

כנגד העוררת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של נסיון לקשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לשידול לביצוע רצח. על פי הנטען בכתב האישום, העוררת פנתה לאדם אחר וביקשה ממנו לרצוח את מי שהיה חשוד על ידה ברצח בנה, שנרצח בשנת 2003. תכניתה של העוררת נודעה למשטרה וזו פנתה אליה והזהירה אותה לבל תוציא לפועל את התכנית. חרף אזהרת המשטרה, שבה העוררת, לפי הנטען בכתב האישום, ופנתה בשנית אל האדם הנזכר וביקשה ממנו לרכוש עבורה אקדח עם משתיק קול. מוסיף כתב האישום ומייחס לעוררת קשירת קשר עם האדם הנזכר ועם אדם נוסף כדי לרצוח את אחיו של החשוד ברצח. בין העוררת לאותו אדם נוסף סוכם כי ישולם לאחרון סך של 50,000 ש"ח וכי תשולם לו מקדמה בסך 10,000 ש"ח.

2.נגד העוררת הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בחיפה נעתר לבקשה וקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים ומסוכנות המחייבת מעצר. כעבור חודשיים וחצי ממועד מתן ההחלטה לעצרה עד תום ההליכים, הגישה העוררת לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, בה ביקשה להשתחרר לחלופת מעצר. בקשה זו נדחתה והעוררת פנתה בערר לבית משפט זה. בהחלטה מיום 31.5.04 קיבל בית משפט זה (כב' השופטת א' פרוקצ'יה) את הערר והורה על שחרורה של העוררת למעצר בית מלא בכפר בית ג'אן, הרחק מביתה שבדלית אל כרמל. בית המשפט ציין כי צירופם של מספר שיקולים מטים יחד את הכף לטובת שחרור, חרף חומרת המעשים המיוחסים:

"ראשית, חלף זמן ניכר מאז המעשים המיוחסים לעוררת ועד שנעצרה, ובתקופת ביניים זו לא פעלה, למרבית המזל, להוציא מן הכח אל הפועל את כוונתה הפלילית; בינתיים חלפה עוד תקופה יחסית ארוכה, והדבר עשוי לשמש גורם הממתן, במידה מסוימת, את הפגיעה הרגשית, ולהקטין את המוטיבציה ליזום מעשי נקמה פליליים. שנית, וגם אם אין לייחס לכך משקל מכריע, הושגה סולחה בין המשפחות הניצות וגם לכך עשויה להיות השפעה מרגיעה. ואחרון - שירות המבחן כגורם מקצועי בדק את חלופת המעצר המוצעת בבית-ג'אן על רקע העבירות המיוחסות לעוררת, ומצא כי חלופה זו היא הולמת ומתאימה." (בש"פ 3943/04 אלהאם חדיד נ' מדינת ישראל

(טרם פורסמה, ניתנה ביום 31.5.04))

3.ביום 28.805 הגישה העוררת בקשה נוספת לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי בחיפה. זאת, על מנת לשנות את מקום מעצר הבית כך שתשהה בביתה שבדלית אל כרמל, תחת מעצר הבית שנקבע בכפר בית ג'אן. לבית המשפט הוגש תסקיר מעצר אשר המליץ לאפשר לעוררת לחזור לביתה בדלית אל כרמל בתנאים של מעצר בית מלא בפיקוח אחיה. ואולם, בהחלטה מיום 4.11.05 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' סוקול) את הבקשה, בציינו כי המשפט עומד להסתיים וכי המועד להשלמת הטיעונים בעל פה נקבע ליום 17.11.05. מסיבה זו, ומפני שהעוררת לא הביאה בפני בית המשפט את פרטי הסדר הסולחה שנערך בינה לבין משפחתו של האדם שרצח את בנה, קבע בית המשפט שאין מקום לשנות, בשלב כה מאוחר של ההליכים, את תנאיי השחרור ולאפשר לה לחזור לביתה בדלית אל כרמל.

4.משדחה בית המשפט המחוזי את בקשתה לעיון חוזר, הגישה העוררת ערר לבית משפט זה. בדיון שהתקיים בפניי טענה באת כוח העוררת כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן ולאפשר לעוררת לשוב לביתה. לדבריה, לא ניתן לדעת כמה זמן יעבור עד לסיום ההליכים. כן טענה, כי השהיה בכפר בית ג'אן קשה במיוחד עבור העוררת, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית. הניתוק מביתה ומחיק משפחתה מקשה על האבלות בה היא שרויה מאז רצח בנה. כן הדגישה באת כוח העוררת שלמרשתה אין עבר פלילי, ששירות המבחן התרשם שהיא איננה מהווה סכנה וכי משפחתו של הרוצח – שכבר הורשע ונדון למאסר – אף תומכים בחזרתה לביתה בעקבות הסולחה שנערכה בין המשפחות.

באת כוח המדינה מתנגדת לערר. לטענתה, המשפט נמצא בשלבי סיום. כן אין להקל ראש במעשים החמורים המיוחסים לה. מוסיפה באת כוח המדינה וטוענת שהעוררת טרם זנחה את חשדותיה נגד בני משפחת הרוצח. לדבריה, ניתן להסיק זאת מעדותה של העוררת שנמסרה בתיק העיקרי (ביום 22.9.05), בה אמרה: "...חקרתי את הרצח של בני מכל הכיוונים ועד היום אני חוקרת". מדברים אלו מבקשת באת כוח המדינה להסיק שמסוכנותה של העוררת, אשר הצדיקה את הרחקתה מדלית אל כרמל, בעינה עומדת.

5.הקשבתי בקשב רב לטענות הצדדים, עיינתי בהודעת הערר ובמסכמים הנוספים שהוגשו, והגעתי לכלל מסקנה שדין הערר להתקבל. מאז רצח בנה חלפו כבר שנתיים. הרוצח הועמד לדין, הורשע ונדון למאסר לתקופה ארוכה. בעקבות כתב האישום שהוגש נגד העוררת, מצויה היא, זה כבר כשנה וחצי, במעצר בית בכפר בית ג'אן ממנו יצאה מספר רב של פעמים -שבעים במספר- בהסכמת המשיבה. בתקופה הזו לא פעלה העוררת לפגוע במשפחתו של מי שרצח את בנה. כן יש ליתן משקל להסכמת בני משפחת הרוצח לכך שהיא תחזור לביתה. הוגש אלי מכתב מטעם ראש עיריית כרמל, הנמנה על משפחת הרוצח, בו מביע הוא את הסכמתו להשבת העוררת. כאמור, שירות המבחן המליץ בתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי לאפשר את השבתה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לעיון חוזר, שכן להערכתו המשפט עומד להסתיים בקרוב. כאמור, נקבע מועד להשלמת הטיעונים בעל פה ביום 17.11.05. ברם, אין בקביעת מועד לטיעונים כדי להבטיח שההליכים אכן יסתיימו במועד קרוב. עומדים אנו עוד בטרם קביעת מועד להכרעת הדין, ואיני רואה הכרח לשמר את תנאי השחרור הנוכחים, המקשים על העוררת מעבר לנדרש לשלום הציבור בכלל ולבני משפחת הרוצח בפרט, גם אם קיימת הערכה שהמשפט עומד לקראת סיום.

סוף דבר, הערר מתקבל. התיק יוחזר לבית המחוזי לקביעת פרטי חלופת המעצר בדלית אל כרמל בפיקוח אחיה של העוררת, כהמלצת שירות המבחן.