בש"פ 10440/05 אחמד חסן ג'מיל נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים שלא להאריך צו עיכוב הריסה בשישה חודשים.

1.המבקש בנה מבנה ללא היתר במקרקעין חקלאיים השייכים לו. הוא הורשע, על פי הודייתו, בביצוע עבירות בניה. בגזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים, שניתן ביום 9.2.04 , הושת עליו עונש אשר כלל, בין היתר, הוצאת צו הריסה למבנה. עם זאת, הורה בית המשפט על דחיית הצו לתקופה של שישה חודשים, על מנת לאפשר למבקש למצות את ההליכים מול ועדות התכנון. ביום 31.8.04 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד כניסתו לתוקף של הצו בשישה חודשים נוספים. ביום 28.12.04 סירבה ועדת המשנה לוועדה המחוזית לקבל את התכנית שהציע המבקש. בעקבות זאת, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשתו. המבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. ביום 3.5.05 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש.

2.המבקש לא הגיש ערעור במועד על החלטה זו, וחלף זאת, הגיש ביום 18.8.05 עתירה מינהלית כנגד החלטת הועדה המחוזית לתכנון ובניה אשר דחתה את בקשתו לשינוי יעוד המקרקעין עליו הוקם המבנה. במסגרת הליך זה, ניתן צו ארעי, לבקשת המבקש, המעכב את ההריסה. ביום 15.9.05 בוטל הצו הארעי ונקבע כי אין עילה למתן צו ביניים עד להכרעה בעתירה. ביום 3.10.05 הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט זה על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים וכן בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בהליך הפלילי. ביום 6.10.05 דחה בית המשפט את הבקשה תוך שציין כי החלטתו מתייחסת אך ורק להחלטת בית המשפט המחוזי בשבתו לדון בבית המשפט לעניינים מנהליים. משנואש המבקש גם מדרך זו, הגיש ביום 8.11.05 את הבקשה שלפני, אשר במסגרתה הוא מבקש, כאמור, להאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שניתן כבר ביום 3.5.05 . בקשתו של המבקש למתן צו ביניים במסגרת ההליך הנוכחי נדחתה (החלטת כבוד השופט ס' גו'בראן מיום 15.11.05).

3.לטענת המבקש, העיכוב חל עקב חילופי ייצוג. כמו כן, לטענתו, יש להתחשב בכך שהוא פעל ללא לאות, במישורים שונים, על מנת לבטל את "רוע הגזרה", ועל כן התנהגותו אינה עולה כדי חוסר תום לב. המבקש מציין כי מאחר ועסקינן בהליך פלילי, יש לנקוט אמת מידה גמישה, וזאת במיוחד נוכח מעמדן החוקתי של זכויותיו הדיוניות של נאשם. כמו כן מדגיש המבקש את השלכתה הדראסטית של צווי הריסה ותוצאותיו הבלתי הפיכות.

4.עצם הדבר שמדובר בהליך פלילי בו מיושמת גישה גמישה לעניין בקשות להארכת מועד, אין בו כדי לאיין את הכלל לפיו יש ליתן משקל למידת האיחור בפנייה לבית המשפט ובהסבר שניתן לה. כאמור, בענייננו אין מדובר באיחור של מה בכך, אלא בשיהוי ניכר של כמה חודשים בהגשת בקשת הרשות לערער. הסבריו של המבקש לאיחור אינם מבהירים מדוע השתהה בהגשת ההליך. אשר לטענתו בדבר חילופי ייצוג, מתגובת המשיבה מסתבר כי בא כוחו מייצגו מזה כמה חודשים והוא זה אשר הגיש בשמו את העתירה המנהלית לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית המשפט לעניינם מנהליים. גם טענת המבקש, לפיה הוא נקט בהליכים מקבילים בתום לב, אינה מבהירה את סיבת השיהוי. לכך יש להוסיף, כי, על פני הדברים, סיכויי ההליך קלושים. מדובר בערעור "בגלגול שלישי" אשר אינו מעורר שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים. יתרה מכך, וזה העיקר בעיני, עיון בבקשת הרשות לערער, מעלה כי המבקש אינו מצביע על שינוי נסיבות שחל מאז מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי אשר קבע כי סיכוייו של המבקש לקבל היתר אינם טובים, ומכל מקום שהיתר הבניה המיוחל נראה רחוק מהישג ידו של המבקש ובודאי לא יושג, אם יושג, תוך פרק זמן קצר. עצם הגשת עתירה לבית משפט לעניינים מנהליים עדיין אינו מגביר את הסיכוי לקבלת היתר ואף אינו מקצר את ההליך להשגתו. זאת ועוד, כאמור, בקשתו של המבקש למתן צו ביניים במסגרת ההליך הנוכחי נדחתה, וגם מכך ניתן ללמוד כי סיכויי ההליך נמוכים.

אכן, אין ספק כי לדחיית הבקשה עלולות להיות השלכות קשות על המבקש, אולם נוכח משקלם המצטבר של השיקולים הנ"ל, דין הבקשה להידחות.