בש"פ 10451/02 אלכסנדר בס נ. מדינת ישראל

1.לפני ערר על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בת"פ 1152/02 מיום 8.10.02 מפי השופט צ' גורפינקל: האחת, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 92089/02, 92120/02). השנייה, לפיה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד להחלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים נגדו (ב"ש 92488/02). במהלך הדיון, הסכים בא-כוחו של העורר לחזור בו מן הערר על ההחלטה השנייה, וזאת לאור הערות בית המשפט.

2.עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן העורר הינו יליד מולדביה, אשר יחד עם אחרת הקים משרד בארץ מולדתו שמטרתו הייתה אספקת נשים מולדביות לשם עבודה בזנות בישראל ואספקת עובדים זרים מולדביים לשם עבודה בישראל ללא אישור שהייה כחוק. לעורר מיוחסים שבעה פריטי אישום (מתוך עשרה הכלולים בכתב האישום), המציירים רשת בעלת "פעילות ענפה" של סחר בבני אדם:

א.על פי האישום הראשון, הפגישו העורר ושותפתו במולדביה שתי אזרחיות מולדביות (טאטיאנה ואישה נוספת) עם בעליהם של בתי בושת בישראל. אלה "רכשו" את הנשים, אשר הוטסו למצרים ומשם הוברחו לישראל והועסקו בזנות. העורר אף ניסה לסחור בנשים נוספות לשם הבאתן לישראל לעיסוק בזנות. העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, ניסיון לסחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, ניסיון להבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות והלנה והעסקה שלא כדין.

ב.על-פי האישום השני בחודש אפריל 2002 לערך, פנתה לעורר ולשותפתו אזרחית מולדביה (טניה) כדי שיעסיקוה בזנות מחוץ לארצה. העורר ושותפתו גרמו לעזיבתה את מולדביה, והטיסו אותה למצרים משם הוברחה לישראל. העורר היה מעורב גם בשיבוצה של האישה לעבודה בזנות בישראל. העבירות המיוחסות לו באישום זה הן עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, ניסיון להבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, סרסרות, כליאת שווא והלנה והעסקה שלא כדין.

ג.על-פי האישום השלישי העורר ושותפיו העבירו לישראל בנסיבות דומות קבוצה של שבע נשים (ביניהן אנג'לה ונטליה) שיועדו לעסוק בזנות. לאלה צורפו נשים נוספות (ביניהן נינה ואולגה). בהגיען לארץ נכלאו הנשים בדירה בבת ים, שם הוצגו ל-"קונים פוטנציאליים". לעורר מיוחסות עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, ניסיון להבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, כליאת שווא והלנה והעסקה שלא כדין.

ד.על-פי האישום הרביעי פנתה אזרחית מולדבית (אנה) למשרדם של העורר ושותפתו כדי שיעסיקוה בזנות בחו"ל. היא זומנה למפגש עם העורר אשר דרש ממנה להתפשט כדי "לבדוק אותה". העורר ושותפתו הטיסו את האזרחית המולדבית ושלוש נשים נוספות לקפריסין ומשם הגיעו הנשים לישראל במסווה של קבוצת תיירים. העורר המתין לקבוצה בחיפה, הסיען לבית מלון בנתניה, ומשם לקח אותן לדירה בפתח-תקווה, שם האזרחית המולדבית "הוצגה למכירה" למספר "קונים פוטנציאליים". זמן קצר לאחר מכן "מכר" העורר את אנה לאדם שהעסיקה בזנות, עד שגורשה מישראל. לעורר מיוחסות עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, והלנה והעסקה שלא כדין.

ה.על-פי האישום החמישי, כשלושה חודשים לאחר שגורשה מישראל פנתה אותה אנה למשרדם של העורר ושותפתו בשנית לשם העסקתה בזנות מחוץ למולדביה. העורר דרש ממנה להתפשט על מנת "לבחון אותה", ולאחר מכן צילמה בעירום. כך גם היה לגבי אזרחית מולדבית נוספת (נטליה). שתי אלה, יחד עם כחמש נשים נוספות (ובהן מריאנה), הוטסו למצרים ומשם הוברחו לישראל בידי אדם שעמו תאם העורר את ההברחה. משהוברר לעורר כי אין בידו די כסף לתשלום למבריח, הודיע לו באמצעות שליח כי הוא מותיר שלוש מן הנשים בידיו כעירבון כנגד התשלום. משהבין המבריח כי העורר לא ישלם לו, מכר את הנשים בתל אביב. לעורר מיוחסות עבירות של סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, ניסיון להבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, והלנה והעסקה שלא כדין.

ו.על-פי האישום התשיעי הקימו העורר ושותפו משרד המספק שירותי מין בהזמנה טלפונית. העורר ושותפו העבירו לדירה בבת ים שתי נשים אשר סיפקו את שירותי המין וחיו מרווחי האתנן שבגין שירותים אלה. לעורר מיוחסות עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניהול ואחזקת מקום לשם זנות, וסרסרות.

ז.על-פי האישום העשירי פנה לעורר ולשותפתו אזרח מולדביה השוהה בישראל באופן לא חוקי, וביקש מהם להביא את אחותו לישראל. העורר הסביר לאזרח המולדבי כי אחותו תגיע לישראל דרך מצרים, והבטיח לו כי היא לא תועבר עם "משלוח של זונות" שבהן עושים המבריחים ככל העולה על רוחם. הקבוצה הגיעה למצריים, אולם בשל מעצרו של העורר נמנעה הגעתם לישראל. לעורר מיוחסות עבירות של ניסיון להלנה ולהעסקה שלא כדין.

3.בהחלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו, נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לעורר, ובלשונו: "סיכום הראיות מלמד על מעורבות עמוקה של המשיבים 1 ו-2 בפרשה של יבוא נשים לארץ לצורך זנות ומכירתן בארץ".

א.לגבי האישום הראשון קובע בית המשפט כי העורר זוהה על-פי תמונתו על ידי בעל בית הבושת שאותו הפגיש עם נשים במולדביה, וכי קיימות עדויות של נשים אשר מזהות אותו כמי שעוסק בעניין. ברשות העורר נמצאו שמות של עובדים זרים אשר קשרו אותו ל"יבוא" הנשים, וממכשיר הטלפון הסלולארי בוצעו שיחות בעניין זה.

ב.לגבי האישום השני זיהתה טניה, האזרחית המולדבית, את העורר כמי שנפגש עמה יחד עם שותפתו.

ג.לגבי האישום השלישי, מזהה אחת הנשים (אנג'לה) את העורר כמי שנפגש עמה יחד עם שותפתו, ובמסגרת מכלול הראיות בנוגע לקשר של העורר להבאת נשים לישראל קיימות ראיות לכאורה גם לאישום זה.

ד.לגבי האישום הרביעי מעידה אנה, האזרחית המולדבית, על מעשי העורר.

ה.לגבי האישום החמישי מעידות האזרחיות המולדביות (אנה ונטליה) והמבריח על מעורבותו של העורר.

ו.לגבי האישום התשיעי מעידות שתי הנשים שסיפקו את שירותי המין על מעורבות העורר, והוא אף נתפס במקום כשברשותו 46,000 דולר במזומן וברכבו כמות גדולה של קונדומים ושל כרטיסי ביקור לשירותי ליווי.

ז.לגבי האישום העשירי, קבוצת העובדים הזרים אותרה על פי רשימותיו של העורר, והם אף התקשרו למכשיר הטלפון הסלולארי של העורר. קיימות שיחות נוספות ועדויות נוספות הקושרות את העורר לאישום.

בית המשפט קבע כי משסבר שקיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר אכן ביצע את העבירות שבהן הוא מואשם, הרי שממילא קמה עילת מעצר, כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית משפט זה.

4.כאמור, על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שלפני. העורר שב וטוען כי אין ראיות לכאורה לכך שעבר את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

א.לגבי האישום הראשון טוען העורר כי בהודעותיה של טאטיאנה במשטרה הוא אינו מוזכר, וכי בעל בית הבושת לא הזכירו עד לאחר שנפגש עמו בבית המעצר ושמע על האישומים המיוחסים לו. בית המשפט לא התייחס למניע של בעל בית הבושת לאמירת הדברים דהיינו רצונו לקבל מעמד של עד מדינה. העורר טוען כי באפשרותו להפריך את עדותם של בעל בית הבושת ושל סוכן המשטרה כי הוא הותקף במולדובה וסבל משברים. לדבריו, בקשותיו לעבור צילום רנטגן על מנת להפריך זאת סורבו. הסוכן המשטרתי, שטען כי נפגש עם העורר, לא הצליח לזהותו ואף אמר כי יש לו שיער שטני על אף שאין זה צבע שערו.

ב.לגבי האישום השני טוען העורר, כי בחמש הודעותיה הראשונות במשטרה לא הזכירה טניה את העורר, ועשתה כן רק בהודעה שניתנה ביום הגשת כתב האישום, זאת לאחר מסדר זיהוי תמונות שהוצגו בפניה. העורר טוען גם כי תגובתה למסדר הזיהוי לא מהווה ראיה לכאורה להוכחת האישום.

ג.לגבי האישום השלישי טוען העורר שדבריו של בית המשפט כי האישום אינו עומד בפני עצמו, אלא מתקשר למכלול הראיות, מעידים כי לא נמצאו ראיות לכאורה נגד העורר בכל הנוגע לאישום. חלק מהנשים כלל אינן מתייחסות לעורר בהודעותיהן במשטרה. אנג'לה, אשר זיהתה את העורר עשתה כן רק בהודעתה שניתנה מעל חודש לאחר שנעצרה לראשונה, ולאחר שהוצגה בפניה תמונתו של העורר. גם תוכן דבריה אינו מהווה ראיה לכאורה לאישום. יתר על כן, מדו"ח הפעולה עולה כי מסדר הזיהוי בתמונות הוצג לה גם מוקדם יותר באותו יום.

ד.לגבי האישום הרביעי והאישום החמישי, אחת האזרחיות המולדביות (מריאנה) כלל אינה מזכירה את העורר, ולפיכך יש להתייחס להודעותיהן של האחרות ביתר זהירות. נטליה נוקבת במועדים מדויקים שבהם כביכול נפגשה עם העורר במולדובה, אלא שבמועדים אלה היה העורר בארץ כעולה מפלט הכניסות לארץ והיציאות ממנה. המשטרה לא ערכה כל עימות בין העורר לבין נטליה. בית המשפט התעלם מסתירות מהותיות בעדותה של אנה, אשר העידה על מעורבותו של העורר. בהודעותיה הראשונות לא הזכירה אנה את העורר כלל. התאריך המוזכר בהודעתה שבו שלח אותה העורר לישראל סותר את פלט כניסות העורר לארץ ויציאותיו ממנה. אנה מספרת כי במהלך הדרך ביקש ממנה העורר לעודד את הנשים האחרות, ביודעו שזו לה הפעם השנייה שהיא עוברת את הדרך, על אף שבהמשך היא מציינת כי בפעם הראשונה הגיעה דרך קפריסין ולא דרך מצרים. ככלל, קיימים מחדלי חקירה רבים בתיק, אשר צריכים לפעול לטובת העורר: מסדר זיהוי לקוי, העדרו של עימות, העדר חקירה של העורר ועוד. אשר להודעת המבריח, הרי שהוא מעולם לא נפגש עם העורר. המשטרה לא בדקה את מכשיר הטלפון הסלולארי של המבריח כדי להצליב זאת עם פלט השיחות ממכשירו של העורר. אף טענתו של המבריח כי העורר התקשר עמו בתאריך מסוים ממולדובה אינה עומדת, משום שבאותו תאריך שהה הוא בארץ.

ה.לגבי האישום התשיעי טוען העורר כי בעליו של הרכב לא נחקר אלא רק לאחר בית משפט השלום הורה למשטרה להשיב את הרכב לבעליו הרשום. זה הגיש תצהיר ובו אמר כי הפריטים שנמצאו ברכב (כולל הקונדומים וכרטיסי הביקור) שייכים לו. אין בהודעותיהן של הנשים כדי להצביע על ראיות לכך שהעורר מעורב בעובדות המיוחסות לו באישום זה.

ו.לגבי האישום העשירי, טוען העורר כי הוא אינו מצדיק מעצר עד תום ההליכים.

העורר מסכם כי מסקנת בית המשפט נשענת על כמות הראיות אך מתעלמת מאיכותן, כי בית המשפט לא העניק משמעות לעובדה שהוא היה עצור שבעה ימים שלא כדין ולכך שהוא אינו בעל עבר פלילי, וכי לא נשקלה חלופת המעצר שהוצעה.

5.בדיון לפני חזר בא-כוח העורר על טיעוניו. מנגד, באת כוח המדינה טוענת כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר באישומים המיוחסים לו בכתב האישום. לדבריה, ממכלול הראיות עולה התמונה השלמה של פעילות שיטתית של סחר בבני אדם. באת כוח המדינה הגישה, לצד חומר הראיות הרב המצוי בתיק, פירוט מסכם של חומר הראיות הנוגע לכל אחד מן האישומים.

6.לאחר שמיעת טיעוני בעלי הדין ועיון בחומר הראיות המצוי בתיק, הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. אקדים ואומר כי חומר החקירה שהובא לפני, מגלה כי נגד העורר קיימת תשתית רחבה של ראיות לכאורה לגבי המיוחס לו בכתב האישום. כך, קיימות מספר הודעות של נשים המזהות את העורר כמי שאליו ואל שותפתו פנו כדי שיעסיקו אותן בזנות מחוץ למולדביה, וכמי שדאג לסידורים הכרוכים בהבאתן לישראל. לצדן קיימות מספר הודעות של מעורבים אחרים בפרשה, המשרטטות את אופן פעולת רשת הסחר ואת חלקו של העורר בה. גם המסמכים שנתפסו אצל העורר, הכוללים רשימות משלוח בני אדם שנותרו במצרים בעת מעצרו, תורמים לתמונה הכללית. אפשר שקיימות שאלות לגבי משקלן של ראיות יחידות, אך שאלות של משקל הראיות ומהימנותן- דינן להתברר בבית משפט של דיון.

7.אעמוד על עיקרה של התשתית הראייתית לכאורה הקושרת את העורר למספר אישומים המופיעים בכתב האישום. כך, בין הראיות לגבי האישום הראשון מצויים תמליל חקירתו של יפים שייכמן, מיום 29.7.02. קיימות גם הודעות של מרק גיימן לגבי הקשר שבינו לבין העורר ושותפתו (הודעותיו מיום 21.5.02 ומיום 22.5.02). אלה חושפים את התשתית העובדתית העומדת בבסיס האישום הראשון. גם טטיאנה זיהתה את העורר כמי שהיה עם שותפתו, אשר דאגה להבאתה לישראל (הודעה מיום 12.8.02).

8.לגבי האישום השלישי, מזהה אנג'לה את העורר שעה שהיה עם שותפתו למשרד בקישינייב. בהודעתה מיום 6.8.01 היא מתארת את מפגשיה עמו במהלך התהליכים לקראת הגעתה לישראל.

9.לגבי האישום הרביעי והחמישי הרי שאנה עצמה מספרת באופן מפורט על השתלשלות העניינים המיוחסת לעורר בכתב האישום לגבי שתי התקופות שבהן שהתה בישראל ומזהה אותו כ-"סאשה הבוס" במסדר זיהוי בתמונות. כן מתארת היא את בדיקתה בעירום בפיקוחו של העורר במולדובה, ומעורבותו הישירה של העורר בתהליך הבאתה לישראל. לגבי הגעתה לישראל בפעם הראשונה מתארת אנה את הסיטואציה שבה "נמכרה" על ידי העורר. לגבי הגעתה השנייה לישראל היא מתארת גם את הדין והדברים שהיה בין העורר לבין המבריח (הודעה מיום 8.8.02 בשעה 11:25). עדותו של המבריח, על אף שלא נפגש עם העורר פנים אל פנים, תורמת להבהרת התמונה. לגבי האישום החמישי קיימת גם הודעה מפורטת של נטליה המתארת את מעורבותו של העורר ב-"בדיקתה" (הודעה מיום 8.8.02 בשעה 11:20).

10.לגבי האישום התשיעי קיימות הודעותיהן של שתי הנשים שסיפקו את שירותי המין, אשר מספרות כי מספר פעמים הגיע העורר למקום וניהל שיחות בנוגע לתפעולו של משרד הליווי ולרווחים הנובעים ממנו (הודעתה של אנה מיום 1.8.02; הודעתה של אלונה מיום 24.7.02). ראיה לכאורה לקשר של העורר למשרד הליווי עולה גם ממעצר העורר במשרד כשהוא נושא תרופות עבור הנשים, סכום של 46,000 דולר במזומן, וכן הימצאותה של כמות גדולה של קונדומים ושל כרטיסי ביקור לשירותי ליווי ברכבו.

11.על רקע תשתית ראייתית זו, צדק בית המשפט המחוזי במסקנתו כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה להרשעתו של העורר. אין להתערב גם במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי אין לשחרר את העורר לחלופת מעצר. חומרת העבירות וריבוין, מצביעות על מסוכנותו של העורר, ובנסיבות המקרה הנדון, קיים גם חשש לשיבוש הליכי משפט.

אי לכך, הערר נדחה.