בש"פ 10468/02 אבי פינחסי נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.12.02 מפי השופט צ' גורפינקל, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום ביום 20.11.02. על-פי העובדות המפורטות בכתב האישום, נמצאו בדירה שבחזקת העורר סמים מסוכנים במקומות שונים. כך נמצאו מספר שקיות קנבוס במשקל כולל של כ-846 גרם, שקיות קוקאין במשקל של כ- 58 גר' ו- 5 טבליות MDMA . בדירה נמצאו גם שני משקלים אלקטרוניים, המשמשים לשקילת סם. בכתב האישום נאמר כי ביום 11.11.02 או בסמוך לו הזמין העורר מאדם אחר, אבי מור, גראס, וזה העביר לדירה גראס וקוקאין. העורר חילק עבור מור את הקוקאין למנות. בכתב האישום נאמר גם כי במהלך שמונת החודשים האחרונים רכש העורר ממור גראס וקוקאין בכמויות שונות: במספר הזדמנויות רכש 100 גרם גראס, במספר הזדמנויות רכש חצי ק"ג גראס, ובמספר הזדמנויות רכש בין גרם לשני גרמים של קוקאין. ביום 7.11.02 או בסמוך לו רכש העורר גם 10 טבליות MDMA . לעורר מיוחסות עבירות של החזקת סם שלא לשימוש עצמי לפי סעיף 7(א) ו7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973, ושל החזקת כלים המשמשים להכנת הסם או לצריכתו לפי סעיף 10 לפקודה הנ"ל.

3.בהחלטת המעצר קובע בית המשפט המחוזי כי המדובר בהחזקת כמות מסחרית של סמים, וכי עפ"י סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 קמה חזקת מסוכנות וקיימת עילה למעצר. אמנם, שירות המבחן המליץ על שחרור העותר למעצר בית בבית הוריו, אך בית המשפט מציין כי ההלכה היא שכאשר מדובר בעבירת סמים אין מקום לשחרור לחלופת מעצר. לדברי בית המשפט, הוא היה נכון לשחרר את העורר למוסד גמילה, אך בתסקיר נאמר כי לא ברור עד כמה מסגרת זו מהווה מסגרת הולמת לטיפול בצרכיו ובקשייו של העורר, ובהעדר המלצה של שירות המבחן הוא אינו יכול לעשות זאת.

4.כאמור, על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שלפני. העורר טוען כי יש לראות את העובדות המפורטות בכתב האישום בהקשרן הכולל. לדבריו, במהלך החודשים האחרונים הוא נהג לרכוש סמים לשימוש עצמי מאותו אבי מור. עם הזמן צבר חוב כספי כלפי מור, וזה ניצל את החוב כדי להשתמש בדירתו של העורר לצרכיו, כולל אחסנת סמים. מור אף איים עליו כי ידקור אותו אם יסרב לדרישותיו. העורר טוען כי לא ידע שמור יביא את סם הקוקאין ביום 11.11.02, וביקש ממנו להוציאו. מור סירב וביקש מהעורר לחלק את הסם למנות והעותר נעתר לכך, תוך שהוא נוטל מכמות זו כארבעה גרם לשימושו האישי.

5.העורר טוען כי מכלול הנסיבות מפריך את חזקת המסוכנות שקבע החוק. הוא פעל מתוך תלות במור ובסם, וזה הביא לדירה סמים שלא בידיעתו, וניצל את החוב הכספי שלו כלפיו. לדבריו אין לו כל עבר פלילי והוא הביע חרטה מלאה על מעשיו. משנתפס הסם בדירתו שיתף העורר פעולה עם החוקרים באופן מלא, מסר את כל המידע שהיה ידוע לו בעניין, ואף הוביל את החוקרים לאתרים נוספים שבהם הוחזקו כמויות של סם. עוד טוען העורר כי שגה בית המשפט בכך שלא קיבל את המלצת שירות המבחן לשחררו למעצר בית בפיקוח שירות המבחן. מעצר בית כזה הוא המסגרת הטובה ביותר מבחינת מניעה ושיקום.

6.בדיון בפניי חזר בא-כוח העורר על טיעוניו. לעומתו התנגד בא-כוח המדינה לשחרור העורר לחלופת מעצר. לדבריו היה לעורר מעמד מסויים כלפי מור כך שאין ללמוד מן הנסיבות מצב של כורח. כן ציין בא-כוח המדינה כי התסקיר אינו חד-משמעי.

7.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ושמעתי את טיעוני בעלי-הדין הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. מן הנסיבות עולה כי העורר מכור לסמים ושירות המבחן אינו בטוח באם קהילה טיפולית לנפגעי סמים תהווה מסגרת הולמת לטיפול בצרכיו ובקשייו של העורר. נראה לי כי מן הראוי ששירות המבחן יבחן פעם נוספת את מצבו של העורר כדי להגיע למסקנה ברורה יותר בדבר הדרך לטיפולו. במצב המשברי הנוכחי, צודק בית המשפט המחוזי כי חלופת מעצר אצל ההורים אין בכוחה לסתור את חזקת המסוכנות.

אי לכך הערר נדחה.