בש"פ 10469/02 פלוני נ. מדינת ישראל

1.לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, מפי השופט צ' גורפינקל, מיום 8.12.02 , לפיה דחה את הערר על החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב שהורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

2.לעורר מיוחסות עבירות של תקיפה לשם גניבה, תקיפת בת זוג ואיומים. כתב האישום מפרט שלושה אישומים שונים נגד העורר. לפי האישום הראשון, בערבו של יום 23.10.02 תקף העורר בתל-אביב עובר אורח בשם פבלו ברטיש במטרה לגנוב. התקיפה בוצעה תוך שהעורר אוחז בצווארו של האיש, חונק אותו ונוטל מכיסו האחורי ארנק ובו סכום כסף, מסמכים וכן מכשיר טלפון נייד. לפי האישום השני, בשתי הזדמנויות שונות במהלך חודש ספטמבר 2002 תקף העורר שלא כדין את אשתו. לפי האישום השלישי, ביום 17.9.02 במשרדי לשכת אחווה בתל-אביב איים הנאשם בפגיעה על עובדת הלשכה כי יפגע בה.

3.בבקשת המדינה למעצר העורר עד תום ההליכים ציינה זו כי לעורר 20 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ואלימות בגינן אף ריצה הלה מספר תקופות מאסר. בנוסף טענה המדינה, כי התנהגותו של העורר מעידה על מסוכנותו הרבה לציבור וכי על-כן אין די בחלופת מעצר.

4.בהחלטת בית משפט השלום תל אביב-יפו על מעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים, שניתנה ביום 19.11.02, ציין בית המשפט כי בתחילה סבר שיש לאפשר לעורר ביצוע תהליך גמילה בקהילה טיפולית סגורה, בין היתר בשל תרומתו הקודמת למדינה כסייען, אולם נסיבות המקרה החמורות וכן ניסיונו הקודם של העורר, שלא צלח, לעבור תהליך גמילה גרמו לו לשנות דעתו. בנסיבות העניין אף קבע בית המשפט כי חלופת מעצר איננה רלוונטית עבור העורר. על החלטה זו ערר בא כוח המשיב לבית המשפט המחוזי וביקש להורות על ביצוע תסקיר מעצר על-מנת לנסות ולהכניס את העורר לטיפול במוסד גמילה מסמים כחלופת מעצר.

5.בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו , מפי השופט צ' גורפינקל, דחה את הערר תוך שהוא סומך ידיו על נימוקיו של בית משפט השלום. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי נסיבות כתב האישום מצביעות על מסוכנות העורר ומכאן שאין מקום לשחררו לחלופת מעצר.

6.בא-כוח העורר מונה בהודעת הערר מספר טעמים המצדיקים, לדעתו, הגשת תסקיר מעצר בעניינו. נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של העורר קשות וטראגיות. לדברי באת-כוח העורר סייעו העורר ואחיו רבות למערכת הביטחון ובמסגרת זו אף נרצחו שלושה מאחיו של העורר והוא עצמו התמכר לסמים קשים. בנסיבות אלה, קיבלו העורר ומשפחתו אזרחות ישראלית ואף זכו לקבלת קצבה ממשרד הביטחון. הפסקת הקצבה והסיוע על-ידי הרשויות הם שהביאו את העורר לנקוט במילות האיום בגינן הואשם בכתב האישום השלישי. מעבר לכך, מציין בא כוח העורר כי העורר נשוי ואב לשלושה ילדים אשר בחר ביוזמתו, לפני כשנתיים, להשתתף בהליך גמילה אך מעד ונדון למאסר.

7.בדיון לפני חזרה באת כוח העורר על טיעוניה ובמיוחד ציינה את רצונו של העורר להיגמל על אף כשלון הניסיון הקודם. כן ציינה את נסיבותיו האישיות הקשות, היותו אב לשלושה ילדים וכי אשתו מצויה בהריון. כנגד טען בא-כוח המדינה כי בנסיבות המקרה אין מקום לחלופת מעצר בדרך של כניסתו למוסד גמילה. מתברר כי המשך הדיון במשפטו של העורר נקבע לראשית ינואר.

8.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ושמעתי את טיעוני בעלי הדין הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטותיהן של שתי הערכאות הקודמות אשר שקלו ומצאו כי אין מקום להכניסו למוסד גמילה בתור חלופת מעצר. ואמנם העבירות המיוחסות לעורר מצביעות על מסוכנותו וכן יתר הנסיבות אינן מצדיקות את חלופת המעצר המוצעת.

אי לכך הערר נדחה.