בש"פ 10480/02 עינאד בן עיד אבו עסא נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע – מפי השופטת ש' דברת – בה הוחלט לדחות בקשה לעיון חוזר במעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת.פ. 8092/02.

1.ביום 28.5.02 הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכולל שבעה-עשר אישומים. על פי האישום הראשון, קשר העורר, יחד עם אחיו פרג' ועם אחרים, קשר לביצוע עבירות של סחיטה באיומים מבעלי עסקים ב"עמק שרה" באר-שבע בדרך של "שמירה כפויה". על-פי כתב האישום, במסגרת הקשר ולשם קידומו, בין השנים 1997 – 2002 נהגו העורר ואחיו, ביחד עם אחרים, להתפרץ לבתי עסק שונים ב"עמק שרה" בבאר שבע. לאחר כל פריצה פנו העורר וחבריו אל בעלי העסקים והציעו להם שירותי שמירה בתשלום. כשבעל העסק היה מסכים ומשלם לעורר וחבריו הפסיקו אלה לפרוץ לבית העסק ואם הופסק התשלום היו חוזרים להתפרץ. באישומים האחרים מיוחסות לעורר חמש-עשרה עבירות של סחיטה באיומים וכן התפרצות וגניבה.

2.בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של העורר ואחיו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי – מפי השופטת ש' דברת – קיבל את בקשת המדינה והורה על מעצרם של השניים. לאחר בחינה יסודית של התשתית הראייתית לעבירות השונות הגיע בית המשפט למסקנה כי לאור עדויות המתלוננים, בשילוב עם עדות המדובב שהוכנס לתאו של האח פרג', קמה תשתית ראייתית לכאורה הדרושה לצורך המעצר עד תום ההליכים. באשר לעילת המעצר, בית המשפט קבע כי העילה למעצר קמה מכוח מסוכנותם של העורר ואחיו, אשר במעשיהם הטילו אימה על המתלוננים, עד כי חששו להעיד, כפי שעולה מתוך ההקלטות בהם הוקלטו. המסוכנות נלמדת גם מהדרך המתוחכמת של ביצוע העבירות וריבוי העבירות. בית המשפט דחה את המלצת שירות המבחן לשחרר את העורר ואת אחיו לחלופת מעצר בבית אביהם בישוב רהט. בית המשפט ציין כי למרות שהאב עושה רושם של אדם נורמטיבי, הוא אינו סבור שיוכל לתחום לבנים גבולות שהם יכבדו. בית המשפט הוסיף כי קיים חשש ממשי של שיבוש הליכי משפט והשפעה על עדותם של המתלוננים. הראיה לכך היא ניסיונו של האח פרג' להשפיע על עדותו של ג'מאל בשעה שהיה נתון בחקירה בבית המעצר. בית המשפט סבר כי ביטחונם של המתלוננים יובטח רק כאשר העורר ופרג' ישהו מאחורי סורג ובריח.

3.העורר הגיש חמש בקשות לעיון חוזר בהחלטת המעצר עד תום ההליכים. הוא ביקש להשתחרר לחלופת מעצר בצירוף תנאים מגבילים והציע אנשים שונים היכולים לשמש ערבים לצורך שחרורו. טען העורר בבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי כי ראוי לשוב ולעיין בעניין מעצרו, שכן קיימות חלופות מעצר חדשות טובות וראויות יותר מאלה שהוצגו בעבר, שיש בהן כדי להבטיח את מטרת המעצר עד תום ההליכים. הוא הציע חלופת מעצר אצל ערב מרמלה, המקיים אורח חיים נורמטיבי ומוכן להחזיק את העורר ב"מעצר בית" ולהשגיח עליו.

4.ביום 2.12.02 החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה החמישית לעיון חוזר. בית המשפט חזר והדגיש את המסוכנות הרבה של העורר, נוכח ריבויין של העבירות שביצע יחד עם אחיו, אופי המעשים ושיטת הפעולה. כל אלה מצביעים על מסוכנות רבה שלא הופרכה, וגם בערב המוצע לא יהיה כדי להפריך את המסוכנות ולהבטיח את ביטחונם של המתלוננים. עם זאת ציין בית המשפט כי ניתן יהיה לשקול את חלופת המעצר המוצעת לאחר סיום עדויותיהם של המתלוננים.

5.כנגד החלטה זו מופנה הערר שלפניי. בדיון לפניי ציין בא-כוח העורר כי אין חשש ממשי שהעורר ישבש את הליכי המשפט וזאת במיוחד לאור העובדה כי עיקר ההוכחה מבוססת על ראיות נסיבתיות, כך שאין משמעות רבה לעדויותיהם של המתלוננים. כן הצביע בא-כוח העורר על כך שלעורר אין עבר פלילי בעבירות הנדונות. בנוסף צוין בפניי כי העורר נמצא כבר במעצר שבעה חודשים ומצבו הרפואי קשה מאוד כך שתנאי המעצר מכבידים עליו ביותר. בא-כוח העורר אף הדגיש כי יש להבחין בין העורר לבין אחיו מבחינת האפשרות לשחרור לחלופת מעצר.

6.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ושמעתי את טיעוני בעלי-הדין הגעתי למסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר דחתה את הבקשה החמישית לעיון חוזר בשחרור העורר. בית המשפט קבע כי אין הבדל במסוכנות בין העורר לבין אחיו וכי, כאמור, העבירות המיוחסות לעורר מצביעות על מסוכנותו הרבה שלא הופרכה. לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט קמא.

אי לכך הערר נדחה.