בש"פ 10494/05 מדינת ישראל נ. דוד בן ראובן ברסקי

1.ערר של המדינה על החלטה לשחרר את המשיב בערובה בתנאים מגבילים למעצר בית מלא בביתו של מפקח.

2.המשיב שוחרר בערבות לחלופת מעצר בתיק אחר, תיק של נסיון לרצח. הערר נוגע לכתב אישום שהוגש נגד המשיב לבית משפט השלום בתל אביב בו מיוחסות לו עבירות של סחיטה באיומים ואיומים הן כלפי הפרקליט המטפל בתיק הניסיון לרצח (להלן – הפרקליט) והן כלפי סניגורו שלו (להלן – הסניגור). מהפרקליט דרש המשיב בטלפון שיסכים להקלה בתנאי מעצר בית בו הוא שהה. הוא אמר לפרקליט כי אין לו (למשיב) מה להפסיד אין לו כסף לאוכל והוא "יתאבד עליו". עוד אמר המשיב לפרקליט כי הוא מכיר את רכבו. בגין דברים אלה לא הוגשה מלכתחילה תלונה, התלונה הוגשה בעקבות ארועים נוספים: ב-2.10.05 בשעות הבוקר נפגשו המשיב וסניגורו עם הפרקליט במשרדי הפרקליטות, שוב כדי לדון בהקלה בתנאי השחרור. במהלך הפגישה הטיח המשיב בסניגור כי הוא משתף פעולה עם הפרקליטות והמשטרה, בכוונה להפחיד את הסניגור צעק המשיב לעבר הסניגור כי יתנקם בו, כי יאתר את כתובת מגוריו וכי ישוחח עם רעייתו (של הסניגור) אודות מעשיו. הפרקליט הבהיר למשיב כי לא יוכל להסכים להקלה בתנאי השחרור כדי שהמשיב יוכל לעבוד בלי שהמשיב יספק פרטים אודות המעסיק שמוכן להעסיקו. המשיב הניף ידיו וצעק לעבר המתלונן כי מעכשיו "יטפל בו".

3.יחד עם כתב האישום הוגשה לבית משפט השלום בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. המחלוקת המרכזית בין הצדדים נסובה על שאלת המסוכנות. בית משפט השלום החליט לשחרר את המשיב. בהחלטתו, ציין כי התבקשה חוות דעת פסיכיאטרית אך המשיב סירב להסכים. בחוות דעת החלקית ציינה הפסיכיאטרית חשד להפרעה מסויימת אך המשיב סרב לבדיקה. בית המשפט הגיע לכלל מסקנה כי אמנם קיימת מסוכנות אך ניתן להפיגה במעצר בית, והורה על שחרור.

4.המדינה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי – הערר נדחה. ומכאן ערר שבפני. במסגרת הערר הוריתי על מעצר ביניים עד לקבלת תסקיר.

5.בסופו של יום, כמו בתחילתו, מתמקדת המחלוקת בשאלת מסוכנותו של המשיב.

6.עו"ד שמחוני לא חלק על כך שהמשיב "עצבני". יש בלבו תרעומת קשה על כל העוסקים בעניינו בתיק בו הואשם בנסיון לרצח. לטענת המשיב הוא חף מפשע ומכאן תרעומתו על כך שהוא שוהה במעצר בית ממושך, בלי אפשרות לעבוד ולהתפרנס. זה הרקע לתגובותיו במרי ליבו כלפי כל הסובבים אותו – פרקליטו וסניגורו כאחת. בין זה לבין עשיית מעשים מסוכנים – רב ,לטענת הסניגור, המרחק.

7.בא כוח העוררת – עו"ד כרמל מצביע על עבירות אלימות רבות בהן הורשע המשיב, באינדיקציה לכך שאיומים אינם מהשפה ולחוץ בלבד. הוא מצביע גם על הסלמה בהתנהגותו של המשיב. לטענתו של עו"ד כרמל אין לחשוף את הפרקליט והסניגור לסיכון. עוד מצביע עו"ד כרמל על סירובו של המשיב לעבור בדיקה פסיכיאטרית. עקב סירוב זה, כך הטענה, קיים חשד שלא הופרך שלמשיב הפרעה מסוכנת וכי הוא יסכן את הפרקליט והסניגור. נטען כי בית משפט השלום ובית משפט המחוזי לא העריכו נכונה את הסיכון, בקביעה שאין לעצור את המשיב.

8.שמעתי בהרחבה את טענות הצדדים. קיבלתי תסקיר משלים. שירות המבחן עמד, בין השאר, על כך שהמשך ההליכים בתיק הנסיון לרצח יוצר אצל המשיב תחושה של תסכול ונרדפות. השירות אינו יכול לשלול סיכון מסויים בשחרורו של המשיב.

9.לא בלי היסוס הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום להתערב בהחלטות הערכאות שקדמו לי, וכי יש לדחות את הערר. יש לקבוע עם זאת תנאים נוספים לשחרור. דומה שהערר נובע במידה רבה מסירובו של המשיב להשלים הליכי בדיקה פסיכיאטרית בשאלת הפרעה נפשית שאולי יש לו, הפרעה שאיננה שוללת את אחריותו בפלילים או את האפשרות שיעמוד לדין. בית המשפט מורה על חלופת מעצר בדמות מעצר בית. רק כשיש סיכון מסויים, שאם לא כן השחרור יהיה שחרור מלא . אכן, אין לשלול סיכון מסויים כאמור בתסקיר, ואולם חלופת המעצר אמורה למנוע את החיכוך בין הפרקליט והמשיב ובין הסניגור והמשיב. אם ימשיך הפרקליט לייצג את המדינה בתיק הנסיון לרצח (ואיני מחווה על כך שום דעה) צריך יהיה למנוע התקלות בינו לבין המשיב כשמגיע המשיב לבית המשפט. כך גם בענין הסניגור אם הסניגור שייצג את המשיב בתיק הרצח ימשיך לייצגו. כל העניינים הללו טעונים בירור, ואולי קביעת תנאים משלימים בתנאי השחרור לגבי ההתדיינות בבית המשפט. בכפוף לכך, איני רואה מקום להתערב בהחלטות בעניינו של המשיב.

10.התיק מוחזר לבית משפט השלום לקביעת תנאי ערובה משלימים בעת שמיעת משפטו של המשיב. בית משפט השלום יזמן למטרה זו את הצדדים ויקיים דיון בנוכחות המשיב בהקדם האפשרי תוך 10 ימים. ערבויות ייחתמו בבית משפט השלום.

11.המעצר מוארך עד לדיון בפני בית משפט השלום ומתן החלטה, בכפוף לכך - נדחה הערר.