בש"פ 10496/08 מדינת ישראל נ. פלוני

א.

בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים ימים החל מיום 1.1.09 או עד למתן פסק הדין בת"פ 2121/08, לפי המוקדם.

ב.

כתב אישום, שהוגש כנגד המשיב ביום 1.4.08, מייחס לו עבירות של מעשים מגונים במשפחה, הפרת הוראה חוקית ואיומים. באישום הראשון נטען כנגדו, כי בשנת 2005, בעת שהתגורר עם חברתו (להלן האם ), נכנס עירום לחדר המקלחת בעת שבתה, שהיתה אז קטינה (בת 17), התקלחה - והחל לחפוף את שערה למרות סירובה. לאחר מכן קרא לה לחדרו, הציע לה הצעות מיניות בניגוד לרצונה, ובהמשך פתח את החלוק שלבשה, וללא הסכמתה נגע ונישק את חזה. באישום השני נטען, כי הפר את צו ההרחקה שהוצא כנגדו, האוסר עליו להטריד את המתלוננות, בכך שהגיע במספר הזדמנויות לביתן ולמקום העבודה של האם, ושלח הודעות טקסט רבות למכשיר הטלפון הנייד של האם.

ג.

עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה לעצור את המשיב עד תום ההליכים, בהתבסס על קיומן של ראיות לכאורה, על מסוכנות המשיב למתלוננות ועל החשש פן ישבש הליכי משפט. עוד צוין, כי המשיב בעל עבר פלילי, וכי המעשים המיוחסים לו נעשו זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסר שהוטל עליו בגין עבירות של תקיפת בת זוג ואיומים - כלפי אותן מתלוננות. ביום 15.4.08 הורה בית משפט השלום בבאר שבע (הנשיא מכליס) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. המשיב ערר על ההחלטה לעצרו לבית המשפט המחוזי. ביום 28.4.08 נקבע (ב"ש 20799/08, מפי השופטת מרוז), כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, אך כיון שלא התקיים דיון בפועל בשאלת חלופת מעצרו, מן הראוי לקיימו. התיק הוחזר לבית משפט השלום, אשר - לאחר עיון בתסקיר שירות המבחן למבוגרים - הורה ביום 23.6.08 על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים (ב"ש 3954/08 - מפי הנשיא מכליס). בתסקיר (מיום 15.6.08) נאמר, כי ישנה "רמת סיכון גבוהה ביותר להישנות התנהגות פורצת גבולות". כן לא הוצעו לשירות חלופות מעצר, אך ממילא קבע השירות כי בשלב זה בשחרור לכל חלופת מעצר כדי לצמצם את הסיכון. הנשיא ציין עוד, כי בא כוח המשיב לא יכול היה להציע חלופה. נפסק מעצר עד תום ההליכים.

ד.

כתב האישום כנגד המשיב הוקרא ביום 29.4.08. הדיונים נדחו מספר פעמים, בין השאר לבקשת באי כוחו של המשיב, שהתחלפו. ביום 7.11.08 הסתיימה שמיעת עדות המתלוננת – שהיתה קטינה ביום האירוע. מועד הוכחות נוסף, בו תעיד האם, נקבע ליום 23.12.08.

ה.

בבקשת המדינה ובדיון נטען, כי נשקפת למתלוננות סכנה מוחשית וקרובה מן המשיב, שמיוחסות לו עבירות מין חמורות והתנהגות אובססיבית. המעשים הנטענים נעשו, כך נאמר, שעה שסבר המשיב כי חל עליו צו הרחקה (שלא היה לאמיתו בתוקף), סמוך לאחר שחרורו ממאסר בפועל, ולמרות מאסר על תנאי התלוי נגדו. עוד נטען, כי ראשית השתהותם של ההליכים בתיק מונחת לפתחה של ההגנה, אך משהחלה הבאת הראיות היא מתנהלת בקצב סביר. לבסוף נטען, כי אין בזמן שחלף כדי להטות את הכף לעבר שחרור, נוכח מסוכנותו של המשיב, העולה גם מרצידיביזם כלפי אותן מתלוננות, וחוסר היכולת לתת בו אמון. עוד הוצבע על חשש המתלוננת מן המשיב, על פי התסקיר. נמסר, כי הוגשה בקשה לתוספת מועדי דיון.

ו.

בא כוח המשיב טען, כי לגבי סעיף 62 לחוק המעצרים ישנו מייצג פער בין העקרונות שביסודו לבין יישומו, למשיב מיוחסות, כך נטען, שתי עבירות מין ברף חומרה נמוך יחסית שנעשו ב-2005, וגם ההפרות שיוחסו לו –שכללו גם צוים שלא היו כחוק – אינן כאלה המצדיקות מעצר מעבר ל-9 חודשים, תקופה שבה הופגה המסוכנות במידה רבה, ובה לא הטריד המשיב את המתלוננות. דיבורים על הסדר טיעון היו ברמת ענישה שאינה מצדיקה מעצר ארוך מעין זה. המשפט עלול שלא להסתיים תוך שלושה חודשים – שכן כל העדים האזרחים יידרשו להעיד; הרחקה מן האזור, ערבויות, חתימה במשטרה – אלה יספיקו, לשיטת ההגנה.

ז.

לאחר העיון החלטתי לקבל חלקית את הבקשה, כמפורט להלן. אכן, משפט זה בבית משפט השלום, שבו רשומים בכתב האישום 9 עדים (עד עשירי –אם בכלל – עניינו הבאת החלטותיו של בית משפט למשפחה),שאחת מהם, מרכזית, נשמעה – ראוי שיסתיים במהרה. ומבלי לפגוע כמובן במותב הנכבד שבודאי עמוס במלאכתו. אכן בסעיפים 61 ו-62 לחוק המעצרים, קבע המחוקק תשעה חודשים כנקודת ציון לענין מעצר. כוונתו היתה, כך נראה, לתיקים גדולים ומורכבים שבהם תידרש הארכה – אך החיים מזמנים השתהויות מסוגים כאלה ואחרים, הרובצות לפתחם של גורמים שונים, גם בתיקים קטנים יחסית. תפקידו של בית משפט זה בתיקים אלה, לפי סעיף 62 - לא אלאה מאמור זאת - הוא בקרת ההליך, שהרי יש צדק בטענה כי לא אחת נוצר פער בין כוונת המחוקק לבין הימשכות ההליכים. אשר לנידון דידן, מדובר במשיב שבהקשרן של שתי המתלוננות לכאורה חזר לסורו פעם אחר פעם, ושירות המבחן ראה בו מסוכנות גבוהה בהקשר דנא; הוא גם לא הציג כל חלופה מתאימה, וחוששני שגם כיום אין בידו להציגה. מכל מקום, אין לעת הזאת אינדיקציה של ממש באשר להפגת המסוכנות. עברו הפלילי של המשיב כולל שלוש הרשעות בעבירות סחיטה באיומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה סתם – בן זוג, ואיומים (בעבירות אחרונות אלה כלפי המתלוננות בתיק דנא, שנעברו שנה לאחר המעשים באישום הראשון בתיק דנא, ריצה כאמור עונש מאסר). לכן איני רואה מקום לשחרור בתנאים עתה. ואולם, על המשפט אכן להסתיים במהרה; דומה כי נותרו (מלבד אנשי משטרה) כחמישה עדי תביעה, בהם המתלוננת האם, וזאת לרבות הרופא ד"ר זייצב שבא כוח המשיב ציין כי בדעתו לחקרו. פרשת ההגנה אינה יכולה מן הסתם להיות ארוכה, גם אם תוזמן חוות דעת רפואית נגדית, כדברי הסניגור. אבקש כי בית המשפט ייתן דעתו לכך, ויעשה ככל הניתן לסיום המשפט בתוך ההארכה הקרובה. המעצר יוארך ב-60 יום מיום 1.1.09.