פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
1051/00
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
העורר
:
טדי אובפוסל
נגד
המשיב
ה:
מדינת ישראל
ערר
על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.1.00 בב"ש 90089/00 שניתנה
על-ידי כבוד השופטת ע' סלומון-צ'רניאק
תאריך
הישיבה: י"ד באדר א' תש"ס (20.2.2000)
בשם
העורר: עו"ד שחר מנדלמן
בשם
המשיבה: עו"ד מיכאל קרשן
החלטה
העורר, אזרח ניגריה ותושב ארעי בארץ, מואשם בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, בעבירות של נסיבות מחשידות בכוונת פריצה, ניסיון שוד ופציעה בנסיבות מחמירות.
לפי כתב-האישום, הגיע העורר בתאריך 15.12.99, בשעה 02:00 אחר חצות, אל דירת המתלונן, אף הוא אזרח ניגרי, השוכנת באזור התחנה המרכזית בתל-אביב. העורר חבש לראשו כובע-גרב, ובעודו מחזיק בידיו סכין ואקדח, דרש מהמתלונן לפתוח את דלת דירתו, ולמסור לו כסף. בין השניים התפתח מאבק, במהלכו פצע העורר את המתלונן בידיו.
המדינה ביקשה לעצור את העורר עד תום הליכי המשפט. הבקשה נדחתה, שכן במהלך הדיון, הסכימה התביעה לשחררו בתנאים מגבילים, לרבות מעצר-בית. עם זאת, טענת הסניגור, לפיה אין לקבוע חלופת מעצר, באין ראיות לכאורה מספיקות, נדחתה על-ידי בית-המשפט. לעניין זה מצא בית-משפט השלום, לאחר שעיין בחומר הראיות, כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה מספיקה למעצר.
הערר שהוגש לבית-משפט המחוזי, בגדרו טען העורר כנגד חלופת המעצר, נדחה. מכאן הערר שבפניי, בגדרו הצביע הסניגור על הפירכות שבעדות המתלונן, עליה מושתת כתב-האישום, לרבות התעודה הרפואית בדבר פציעתו של המתלונן, שהתאריך הרשום עליה אינו מתאים לתאריך הארוע. עוד טען הסניגור, כי גירסת העורר, לפיה הגיע לדירת המתלונן על-מנת לגבות ממנו חוב כספי שנוצר בגין עסקים משותפים, היא הגיונית יותר.
לא מצאתי בטענות אלה כל ממש. עדות המתלונן, כשלעצמה, הינה ראיה לכאורית בעלת עוצמה מספקת, והיא מתחזקת בעובדה שגביית החוב נעשתה בשעה 02:00 בלילה, זמן מופרך לעשיית עסקים לגיטימיים. כך גם לא הסביר העורר מהם אותם עסקים שהיו בינו לבין המתלונן.
יהיה דבר זה כאשר יהא, העורר לא נעצר אלא נקבעה לו חלופת מעצר, ואיני מוצאת מקום להתערבותו של בית-משפט זה.
הערר נדחה.
ניתנה היום, י"ד באדר א' תש"ס
(20.2.2000).
ש
ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00010510.
L01