בש"פ 10522/07 יונתן ועקנין נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא חבש) מיום 7.12.07 בב"ש 10335/07, בגדרו נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט שחם) מיום 4.12.07 בב"ש 8635/07 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים נגדו בת"פ 4960/07 ובת"פ 5309/07.

ב.

העורר נעצר בהמשך להגשתם של שני כתבי אישום. כתב אישום ראשון הוגש ביום 7.11.07, ומייחס לעורר עבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, החזקת מכשירי פריצה והחזקת נכס חשוד. כתב אישום שני הוגש ביום 30.11.07 ומייחס לעורר עבירות – שבוצעו בערב בו נעברו כנטען העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הראשון, זמן קצר לפניהן – של התפרצות לדירת מגורים בכוונה לבצע גניבה, וגניבה. הצדדים אינם חולקים על קיומם של ראיות לכאורה ואף על קיומה של עילת מעצר, והמחלוקת ביניהם מתגלעת בשאלה אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר בנסיבות המשפחתיות שיפורטו להלן.

ב.

שני תסקירי מעצר מטעם שירות המבחן הוגשו בעניינו של העורר עובר לדיון בבקשה למעצרו עד תום ההליכים בבית משפט השלום. התסקירים סוקרים את נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות של העורר. עולה מהם, כי למרבה הצער נפטרה רעיית העורר באוגוסט 2006 באופן פתאומי, והעורר נטל על עצמו את הטיפול בשני ילדיו, שמצבם היה קשה לאחר שחזו בפטירת אימם. עולה, כי העורר טיפל בהם במסירות ותוך קיום קשר רציף עם הגורמים הטיפוליים המעורבים במשפחתו. עוד עולה מן התסקירים, כי בפברואר 2007 נעצר העורר בחשד לעבירת פריצה, כנראה על רקע סמים, הוא שוחרר בתנאי מעצר בית, וכי בתקופה שטרם ביצוע העבירות חלה לכאורה נסיגה במצבו הנפשי של העורר; לטענתו עבירותיו הנוכחיות נעברו בשל חובות כספיים. קצינת המבחן ציינה עוד, כי להערכתה התנהגותו של העורר מבטאת קושי להתמודד עם העומס הרגשי והמעשי שהוטל עליו, וכי להתרשמותה זקוקים ילדיו

לנוכחותו של אביהם ולקרבתו. על כן – מטעמי טובת הילדים – המליץ שירות המבחן על שיחרור למעצר בית בתנאי איזוק אלקטרוני בבית הוריו של העורר. הועלתה גם חלופת מעצר בבית אמה של רעיתו המנוחה של העורר, בשלומי. נאמר כי חלופה זו אינה רלבנטית נוכח הצורך בקרבה לילדים (נוסיף כי הסנגור המלומד מסר בדיון בפנינו שהילדים יעברו לשלומי אף הם).

ג.

בית משפט השלום ציין בהחלטתו, כי העבירות לכאורה בוצעו כשהיה העורר – בעל עבר פלילי רחוק בעיקרו – משוחרר בתנאים במסגרת הליך פלילי אחר המתנהל בעניינו. בית המשפט עיין גם בשני תסקירי מעצר שהוגשו ובהמלצות שבהם. חרף המלצות אלה, הורה בית המשפט על מעצר העורר עד תום ההליכים, כאמור, וזאת בהחלטה מפורטת, בציינו כי העורר הפר באופן בוטה את האמון שניתן בו עת שוחרר בהליך הקודם לחלופת מעצר, וכי האמצעים שבהם נעשה שימוש בחלופת המעצר המקורית נתגלו כבלתי יעילים. עוד ציין בית המשפט, כי אין זה ברור כיצד יספק אמצעי האיזוק האלקטרוני את תכלית הפחתת מסוכנותו של העורר, וכי השיקול העיקרי בבסיס תסקיר שירות המבחן, קרי, קשיי ילדיו של העורר, התקיים גם בעת שביצע לכאורה העורר את העבירות המיוחסות לו עתה. על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי.

ד.

בית המשפט המחוזי, בהחלטה מפורטת אף היא, דחה את הערר, בציינו כי "אילו טובת ילדיו של המבקש הייתה בראש מעייניו, הוא היה נמנע מלהעיז ולהפר תנאי שחרור פעם אחר פעם, ולא לבצע את זממו ולדרוש בנשימה אחת מהציבור שלא לעצור אותו כי טובת ילדיו מחייבת זאת". בית המשפט הוסיף, כי למול השיקול ההומניטארי בדבר ילדיו של המבקש על בית המשפט לשקול את הצורך להגן על טובת הציבור, ואם ראוי המבקש

לאמון בית המשפט. כן הצטרף בית המשפט לדבריו של בית משפט השלום לעניין האיזוק האלקטרוני ומידת יעילותו במקרה דנן. עוד התייחס בית המשפט בהחלטתו לחלופה נוספת שהוצעה בבית חמותו של העורר בצפון הארץ, וציין כי "לא המקום הוא החשוב אלא מידת הביטחון שהמבקש (העורר – א"ר) יקיים את תנאי מעצר הבית, ולא יפרם שוב כפי שכבר הוכיח שהוא מסוגל לעשות".

ה.

(1) כלפי החלטה זו מוגש הערר הנוכחי. בפתח הערר מצוטטים בהרחבה תסקירי המעצר שהוגשו בעניין העורר, אשר ממליצים כאמור על חלופת מעצר בית בתנאי איזוק אלקטרוני. לטענת העורר, העבירות המיוחסות לו אינן מקימות לחובתו חזקת מסוכנות סטטוטורית, בהיותן עבירות רכוש – אף כי עילת מעצר קמה כנגד העורר בשל העבירה של הפרת הוראה חוקית. את עיקר יהבו משליך העורר על נסיבותיו האישיות הקשות ועל המלצותיו של שירות המבחן, נטען, כי תכלית המעצר ניתנת להשגה גם בדרך של שחרור לחלופת מעצר; מוצע להוסיף על התנאים המגבילים האמורים בהמלצת שירות המבחן, וכן מוצעות חלופות מעצר נוספות, ובהן חלופת המעצר בבית חמותו של העורר.

(2) בדיון שב בא כוחו המלומד של העורר והטעים כמיטב היכולת את חריגות המקרה, ואת טובת הילדים, כן ציין כי החלופה המוצעת בבית ההורים שונה מפיקוחם בעבר על מעצר הבית של העורר בביתו. הודגשה גישת שירות המבחן לעניין טובת הילדים, הנתמכת בדוחות מקצועיים נוספים.

(3) באת כוח המדינה טענה כי העבירות בוצעו תוך הפרת מעצר בית, שאיש מן המפקחים, לא דיווח עליה, בחבורה (עם שותפים שונים). גם אם נסיבותיו האישיות של העורר נוגעות ללב, בוצעו העבירות לאחר מות הרעיה ותוך הפרת אמונו של בית המשפט.

ו.

(1) לאחר העיון, ולא בלי התלבטות שיסודה טובת הילדים, החלטתי שלא להיעתר לערר, מטעמיהם של שני בתי המשפט הקודמים. הטעם העיקרי המועלה בערר הוא טובת הילדים, לא טובת העורר; אך חובתנו גם ליתן את הדעת להגנה על הציבור, על קרבנות פוטנציאליים. אכן, פעמים שהלב נקרע נוכח דילמות אנושיות שאין להן פיתרון המניח את הדעת; הילדים הללו איבדו בחתף את אימם, ומנותקים הם עתה גם מאביהם. זו סיטואציה עצובה בעיני כל בן אנוש בעל לב ורגש. ואולם, מעשי העבירה שבהם עסקינן אירעו כולם לאחר מות הרעיה המנוחה, ובשעה שהעורר ידע היטב את מצב המשפחה, ומפי שירות המבחן נאמר כי נטל אחריות על ילדיו, ובכך התחשב בית המשפט בתיק המעצר הקודם, שהעבירות הנוכחיות בוצעו לכאורה תוך הפרתו; מה אירע לה לאחריות זו שהעורר נטל כביכול? בנסיבות כאלה מתעצם במיוחד חוסר האמון, מה גם שהפיקוח כשל אף הוא, והוא המוצע גם עתה.

(2) איני יכול איפוא להיעתר לערר. עם זאת אפנה תשומת לב שלטונות המעצר לצורך לאפשר לעורר לעמוד בקשר עם ילדיו, במתן אפשרויות ביקור מתאימות על-ידיהם, תוך התחשבות ורגישות לגבי אסונם באבדן האם. בכפוף להערה זו איני נעתר לערר. עוד אביע תקוה, כי ההליכים כנגד העורר בתיקים העיקריים יסתיימו בהקדם, כדי שהתמונה שאל מולה ניצבים הילדים תתייצב ותתבהר. פשיטא שאיני מביע דעה לגבי התיקים לגופם.