בש"פ 10523/06 עמאד אסדי נ. מדינת ישראל

1.התלבטתי בשאלה האם להעדיף את גישתו של בית משפט השלום בחיפה בעניינו של העורר או את גישתו של בית המשפט המחוזי. בית משפט השלום הורה על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. המרכיב העיקרי בחלופה הינו השמתו של העורר בתנאי מעצר בית מלא במרכז גמילה. לעומת זאת, קבע בית המשפט המחוזי שאין המקרה מצדיק השמתו של העורר במרכז גמילה.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום. כתב האישום כולל 12 אישומים בעבירות של פריצה לרכב, גניבה מרכב, גניבה והיזק לרכוש במזיד. העורר פרץ למכוניות וגנב מתוכם פריטים שונים וכן גנב צינורות נחושת ששימשו בחיבורי גז בבתים שונים. ההסבר למעשים השונים נעוץ בהתמכרותו של העורר לסמים. לעורר יש עבר פלילי ומעל ראשו תלוי מאסר מותנה בר הפעלה של 12 חודשים.

3.הנתון שהביאני להעדיף את עמדת בית משפט השלום הוא זה: מתברר כי העורר החל בהליך גמילה אמבולטורי עוד לפני מעצרו. משמע, בקשתו הנוכחית לעבור גמילה תוך אשפוז לא הועלתה אך בשל כך שהוא נעצר. אם אמנם יצליח הליך הגמילה תבוא תועלת לא רק לעורר אלא אף לחברה. בנסיבות אלה נראה לי שראוי לקחת את הסיכון שלא ניתן להתעלם ממנו, ואשר מטבע הדברים קיים אף אם יימצא העורר באשפוז לצרכי גמילה.

4.הואיל ולא ברור לי אם קיים מקום עבור העורר בשלב זה ביחידה האשפוזית בה מדובר, אבקש משירות המבחן להגיש תסקיר נוסף על מנת שתיבחן נקודה זו. התסקיר יוגש לבית משפט השלום תוך 10 ימים. היה ויתברר שקיים מקום, ישוחרר העורר בתנאים אותם קבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום 19.11.06. לפיכך הערר מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת והעניין יחזור לבית משפט השלום כאמור.