בש"פ 10525/09 שלמה אטיאס נ. מדינת ישראל

1.

מונח בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 23.12.09 בת"פ 31379-11-09 (השופטת ז' בוסתן) להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים המתנהלים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ייצור נשק שלא כדין לפי סעיף 144(ב2) ל חוק העונשין התשל"ז – 1977 . מכתב האישום עולה כי העורר הרכיב מטען חבלה, אשר אותר סמוך לבניין מגורים ביבנה ביום 22.9.09 (להלן 'מטען'). חלקי המטען הוצמדו זה לזה באמצעות סרט דביק בצבעי לבן-קרם ולופפו בסרט דביק בצבע שחור. המטען נוטרל בהצלחה הודות לפעילות משטרתית.

2.

עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה וקבע כי קיימות עילת מעצר וראיות לכאורה, בדמות תשתית נסיבתית. זאת, בהתחשב בטיבו של סרט ההדבקה; העובדה שפרופיל הדנ"א של העורר נדגם משני קצוות הסרט; הימצאותם של רכיבי המטען בקופסת קרטון בבית העורר – דוגמת מצבר, סרט דביק בצבע קרם, מערום חוטי חשמל ומכשירים אלקטרוניים; הדמיון בין מבנה המטען לבין מבנה האזעקה המותקנת במקום מגוריו של העורר; וכן רצון העורר להסתיר בחקירה את ידיעותיו בתחום החשמל ושמירתו על שתיקה בחלקים מסוימים במהלכה. בית המשפט המחוזי התרשם שנשקפת מסוכנות רבה מהעורר נוכח נסיבות האירוע ועברו הפלילי וקבע שלא תתאפשר חלופת מעצר בעניינו.

3.

בא כוח העורר טען בפניי כי התשתית הראייתית בעניין דנא אינה מספקת בשל היות הראיות נסיבתיות גרידא ואף מצביעות על אפשרות סבירה שהעבירה המיוחסת למרשו בוצעה בידי אחר. באשר לדגימת הדנ"א נשמעו שלוש טענות: ראשית, לא נלקחו דגימות דנ"א מאחיו של העורר המתגוררים סמוך לו ומבקרים בביתו. שנית, הגם שדגימת דנ"א של חשוד אחר בפרשה נמצאה על סרט ההדבקה השחור – הלה שוחרר. שלישית, משפוצץ המטען והתפזרו חלקי הסרט הדביק לכל עבר, לא ניתן לקבוע בוודאות שאכן עסקינן בשני קצוות של אותו סרט הדבקה. עוד הודגש כי העורר שיתף פעולה בחקירתו. בדיון הוצע אח אחר של העורר כמפקח במסגרת שחרור בחלופת מעצר.

מהעבר האחר, הדגישה באת כוח המשיבה כי מדובר בתיק "חמור מאוד", הכרוך בהנחת מטען חבלה חשוף בלב שכונת מגורים. לדבריה, פרופיל הדנ"א של אחי העורר מצוי בידי המשטרה ונבדק. באשר לחשוד האחר, ששוחרר למרות שדגימת הדנ"א שלו נמצאה על גבי סרט ההדבקה השחור, נטען בפניי כי לא ניתן להקיש מעניינו למקרה דנא. בעוד שפרופיל הדנ"א של החשוד האחר נמצא במקום אחד בלבד, פרופיל הדנ"א של העורר נמצא בשני מקומות שונים ומכך ניתן ללמוד שהשימוש בסרט נעשה תכוף להנחת המטען.

4.

לב הערר מופנה נגד הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. השילוב בין מבחן הראיות לכאורה לבין תשתית נסיבתית מחייב את בית המשפט, הדן במעצר נאשם עד סיום ההליכים, לנהוג בזהירות. פסק הדין המנחה בעניין זאדה, שניתן על ידי הרכב מורחב (בש"פ 8087/95

זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133), דורש את בדיקתו של חומר הראיות הגולמי המצוי בידי התביעה והאם בכוחו להצביע על סיכוי סביר להרשעה. במסגרת ההכרעה בשאלת האשמה בהליך הפלילי די בראיות נסיבתיות, מקום שהן מובילות למסקנה עובדתית אחת ויחידה. בשלב המעצר, המתח בין שני סוגי הראיות – לכאורה ונסיבתיות – ישכך בבוא בית המשפט לבדוק האם לכאורה, על סמך החומר הגולמי, מובילות הראיות הנסיבתיות למסקנה אחת ויחידה.

כאן, טענו הצדדים רבות ביחס למקום בו נמצאה דגימת הדנ"א ( DNA ) של העורר. עולה כי נמצאו שתי דגימות דנ"א של העורר בחלק הפנימי של המטען. נתון זה – בצירוף העובדה שהעורר לא מסר כל הסבר לכך עד לסיום החקירה – מבסס את המסקנה שהתביעה עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה. מסקנה נסיבתית נוספת היא שלכאורה, מעורבות העורר בהכנת המטען נעשתה מתוך כוונה פלילית. אומנם, מדובר בחפץ נייח אך מעצם מהותו עסקינן בנשק. ושוב, לא נמסר הסבר אחר לכך בשלב זה של ההליך. אם נוסיף לתמונה שהמטען היה מונח במקום מאוכלס – הושלמה המלאכה להסקת המסקנה כי נשקפת מהעורר מסוכנות בדרגה גבוהה, כפי שקבע בית משפט קמא.

לפיכך, אין לומר שנפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. ודוק, המבחן להוכחת קיומה של אשמה, בהתבסס על תשתית נסיבתית, הינו תובעני יותר מהמבחן להוכחת קיומן של ראיות לכאורה. כידוע, ההוראה לעצור נאשם עד סיום ההליכים המתנהלים נגדו אינה סותרת את חזקת החפות העומדת לצדו. באשר לטענת הסנגור לפיה המשטרה לא חקרה חשודים נוספים – השתכנעתי מתגובת באת כוח המדינה. כפי שצוין לעיל, נטען בפניי כי פרופיל הדנ"א הרלוונטי של אחי העורר מצוי במאגר המשטרתי ושחשוד נוסף נחקר ושוחרר בהסתמך על תוצאות חקירתו.

5.

סוף דבר, אין לשלול את גישת בית המשפט המחוזי לפיה לא הוצעה חלופה ראויה. הערר נדחה.