בש"פ 10527/04 יואב עמר נ. מדינת ישראל

המבקש ביחד עם אחרים ביצעו שוד של עובד בתחנת תדלוק. המבקש הודה בעובדות שיוחסו לו, ולאחר שהורשע גזר לו בית המשפט המחוזי 12 חודשי מאסר ו-18 חודשי מאסר על-תנאי. כמו כן הופעל, בחופף, מאסר על-תנאי בן 8 חודשים. בקשה לעיכוב ביצוע העונש שהגיש המבקש לבית משפט קמא, נדחתה לנוכח העובדה כי בעת ביצוע העבירה עמד נגדו אותו מאסר על-תנאי, וכן משום שבית המשפט סבר כי חלקו של המבקש, כמו גם חלקו של נאשם 2 באותו תיק, גדול מזה של חבריהם. כנגד גזר הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, ועימו בקשה לעכב את ביצוע העונש.

לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה. אפשר שהקביעה בדבר חלקו של העורר בהשוואה לזה של חבריו, לא תעמוד במבחן ביקורתו של בית משפט זה, אולם הנתון האחר עליו הצביעה המשיבה, הוא המכריע את הכף לחובתו. כוונת הדברים לכך, שביום 2.7.03 נגזר למבקש מאסר על-תנאי על ידי בית משפט השלום באשדוד, ולא חלפו אלא שבועות ספורים בלבד עד שחזר לעסוק בפלילים וביצע את השוד הנוכחי. מי שנוהג כך מלמד על עצמו כי לא למד דבר וחצי דבר מההליכים אשר ננקטו נגדו בעבר, ועל כן הוא גם לא יכול היה להצביע על עילה כלשהי אשר תצדיק את אי-הפעלתו של המאסר המותנה. בנסיבות אלו כליאתו של המבקש כמו התבקשה מאליה, ועל כן לא ראיתי מקום לחרוג בעניינו מן הכלל לפיו על נאשם לשאת בעונש החל מיום גזר הדין.

אני מחליט אפוא לדחות את הבקשה, ומזכירות בית המשפט מתבקשת לקבוע ערעור זה לשמיעה, לא יאוחר מסוף חודש ינואר 2005.

העורר יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום י"ח בכסלו תשס"ה (1.12.2004) עד השעה 11.00.