פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
10528/09
בפני:
כבוד השופט נ' הנדל
המבקשת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
עבדאללה אלטורשאן
הארכת מעצר מעל 9 חודשים לפי סעיף
62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו 1996
תאריך הישיבה:
י"ט בטבת התש"ע (5.1.10)
בשם המבקשת:
עו"ד סיוון רוסו
בשם המשיב:
עו"ד שלמה
הלברשטט
החלטה
מונחת בפניי בקשה לפי סעיף 62 ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו 1996 (להלן 'חוק המעצרים') להארכת מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים החל מיום 14.1.10 או עד למתן פסק הדין בת"פ 1055/09 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע לפי המוקדם.
המשיב הינו תושב סיני שבמצרים, נגדו הוגש כתב אישום המכיל חמישה אישומים. הוא מואשם בביצוע מספר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות שונות לפי חוק מניעת הסתננות ועבירה נוספת של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. מטענות הצדדים עולה התמונה הבאה:
חרף העובדה שהמשיב מצוי במעצר
9 חודשים ממועד הגשת כתב האישום, טרם החל שלב שמיעת הראיות. הדיונים שנקבעו נדחו מסיבות שונות: אי הבאת המשיב, בירור האפשרות לסיום העניין בהסדר והגשת בקשת חיסיון.
מצב זה אינו משביע רצון בלשון המעטה. המחוקק קבע שעל בית המשפט לסיים את המשפט בתוך 9 חודשים ממועד הגשת כתב האישום, ואילו בענייננו שמיעת הראיות אף לא החלה. ניתן להגדיר מצב זה כחציית קו אדום. עם זאת, ראוי לציין שהיה ניסיון לסיים את התיק בהסדר. ברם, אף נקודה זו מצביעה על קושי נוסף בקצב שמיעת המשפט. הסנגור המלומד אישר ברוב הגינותו שהוא עדיין מוכן לשקול את האפשרות לסיים את התיק בהסדר, אך אינו מצליח לברר את העניין בשל קשיים לתאם פגישה עם התביעה הכללית או בשל אי הבאת המשיב. יצוין שנקבעו שני מועדים לשמיעת הוכחות במהלך חודש מאי.
בבקשה מעין זו יש לאזן בין שני שיקולים: קצב התקדמות שמיעת הראיות בתיק העיקרי מצד אחד ואופייה של העבירה וחומרתה, כמו גם מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, מהעבר האחר. בראייה כללית זו ועל רקע השתלשלות ההליכים בתיק זה, סבורני כי יש מקום להיעתר לבקשה, אך עדיין יש מקום להתערב בקצב שמיעת המשפט כפי שנקבע. אבהיר את דבריי: ככלל, איני סבור כי רצוי שבית משפט זה יטיף לערכאה המבררת את קצב שמיעת
המשפט. רבים הם הנאשמים העצורים עד סיום ההליכים וניתן להניח כי קביעת מועד אחד לשמיעת עניינו של נאשם עצור עלולה לבוא על חשבון נאשם אחר שאף הוא עצור עד סיום ההליכים. בית משפט זה נעדר את ראיית העל של יומנו של בית המשפט המברר. פרט לכך, מן המפורסמות שהערכאה המבררת עמוסה לעייפה. עם זאת, קיומו של כלל סולל את הדרך לקיומו של יוצא מן הכלל. בענייננו, שני מועדי הדיון שנקבעו אמורים להתקיים בחודש מאי – לאמור, לאחר תום תקופת 90 היום הנוספים. יוצא, כי כבר עתה ברור ששלב שמיעת הראיות בעניינו של המשיב לא יחל תוך שנה מיום הגשת כתב האישום, אלא אם תינתן החלטה אחרת. בנסיבות אלה, על בית המשפט המברר לקבוע לפחות שני מועדים לדיון הוכחות במהלך תקופת 90 היום הקרובים. היה והמשיב לא יובא לאחד הדיונים – דבר שלא יעלה על הדעת, אך בפועל קרה מספר פעמים בתיק זה – על בית המשפט המחוזי לקבוע מועד אחר לשמיעת הראיות תוך תקופת 90 היום. כן מוצע לתביעה הכללית לנקוט צעדים ולוודא שהמשיב יובא לבית המשפט ואף לקדם את בירור נושא המשא ומתן במהלך תקופה זו. וזאת, כמובן מבלי להביע כל עמדה באשר לאפשרות סיום ההליך ללא שמיעת הראיות.
סוף דבר. הנני נעתר לבקשה ומאריך את המשך מעצרו של המשיב ב-90 יום החל מתאריך 14.1.10 עוד עד למתן פסק הדין בת"פ 1055/09 בבית המשפט המחוזי בב"ש לפי התאריך המוקדם ביניהם. כמו כן, תשומת הלב מופנית לבית המשפט המחוזי בדבר קביעת שני מועדים לפחות לשמיעת הראיות במהלך התקופה האמורה לעיל.
ניתנה היום, י"ט בטבת
התש"ע (5.1.10) בפני הצדדים.
ש ו פ ט