בש"פ 10544/09 אשרף מחאגנה נ. מדינת ישראל

מונח לפניי ערר נגד החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ד' צרפתי ) לפיה אושרה החלטת בית משפט השלום בנצרת (השופטת ל' גופר ) על פיה נעצרו לצורכי חקירה עורר 1 עד לתאריך 6.1.2010 ועורר 2 עד לתאריך 5.1.2010. יצוין כי המדובר בהארכת מעצר רביעית והעוררים חשודים בין היתר בביצוע עבירת רצח.

מקובלים עלי דברי הסנגור כי ככל שתקופת המעצר לצורכי חקירה ארוכה יותר, וככל שמדובר בהחלטת מעצר נוספת, על שופט המעצרים הדן בעניין לבדוק את התיק ביתר זהירות. ברם, אינני מקבל את השקפת הסנגור לפיה "הארכת מעצר של 8 ימים לעולם לא מתיישבת עם ביקורת שיפוטית". המחוקק הוא אשר קצב את המועדים לרבות במצב של הארכת מעצר רביעית. שופט המעצרים רשאי גם בנסיבות כאלו להורות על מעצר לתקופה של 8 ימים ואף ליותר מכך, בהתאם לחוק. אין טענה כי בית משפט השלום חרג מסמכותו. טענת הסנגור המלומד היא איפוא שנפלה טעות באופן בו בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו. כמובן, על מנת לבחון הסתייגות כזו, יש לבדוק את הנסיבות הפרטניות של המקרה הנדון.

בא כוח המשיבה הציג בפני חומר ממנו עולה כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי, לפיה התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום "עדיין שומרת על איזון וקציבה נכונה לרבות לצורכי פיקוח בית המשפט על מהלכי החקירה, כאשר לאור היקף הפעולות ומורכבות החקירה, קציבת זמנים פחותה מכך, לא תשרת את מטרות החקירה".

לסיכום השתכנעתי כי המשטרה עמדה במבחנים הרלוונטיים – איכות הראיות, קיומה של עילת מעצר ונחיצות המשך מעצרם של העוררים גם על מנת להשלים את הליכי החקירה ביחס לתקופה שנקבעה.

הערר נדחה לגבי שני העוררים.