בש"פ 10550/06 סמי זיתון נ. מדינת ישראל

1.דעתי כדעתו של בית המשפט המחוזי. לא היה מקום להחלטתו של בית משפט השלום מיום 14.12.06 להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

2.העורר עומד לדין בבית משפט השלום ברמלה. הוא נאשם בעבירות של סחר בסם, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, ניסיון פציעה בנסיבות מחמירות ונהיגה פוחזת ברכב. לאחר שניתנו החלטות בבית משפט השלום והמחוזי, הגיע עניינו של העורר בסיבוב קודם לבית משפט זה. חברי, השופט ס' ג'ובראן החליט ביום 29.11.06 לדחות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי קיבל בסיבוב הקודם ערר על החלטה של בית משפט השלום שהורה על שחרור לחלופת מעצר.

3.לא חלפו אלא ימים ספורים מאז שניתנה החלטה בבית משפט זה, והוגשה בקשה לעיון חוזר בבית משפט השלום. בית משפט השלום דן בעניין וביום 14.12.06 החליט פעם נוספת על שחרור לחלופת מעצר. החלטה זו ניתנה כשבועיים וחצי בלבד לאחר שבית משפט זה מצא שיש מקום להותיר את העורר במעצר עד תום ההליכים. די בתיאור האמור על מנת להסביר מדוע צדק בית המשפט המחוזי בהחלטה נשוא ערר זה, בה קיבל ערר של המשיבה כנגד החלטת השחרור השניה שניתנה בבית משפט השלום.

4.נטען בפניי כי נקבעו מועדי הוכחות לחודש מרץ 2007. משמע, יחלפו מספר חודשים עד שתחל התביעה להביא את ראיותיה. אף אם מתחשבים בנתון זה, וכמובן חייבים להתחשב בו, לא מצאתי שיש בו כדי להביא לשינוי החלטתו של בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה. כמובן, שאין בהחלטה זו כדי למנוע הגשתה של בקשה נוספת לעיון חוזר וברור שאין בהחלטתי זו כדי להחמיר עם העורר ביחס למה שקבע בית המשפט המחוזי.