בש"פ 10567/02 אליס אזולאי נ. מדינת ישראל

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מפי השופט צ' גורפינקל להורות על מעצרה מחדש של העוררת עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדה, וזאת במסגרת בקשה של המדינה לעיון חוזר.

1.ביום 6.6.02 הוגש כנגד העוררת וכנגד נאשם נוסף כתב אישום, המייחס לשניים עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד בצוותא, וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על-פי הנטען בכתב האישום, בחודש מאי 2002 קשרו שני הנאשמים קשר לשדוד את המתלוננת בדירתה בבת-ים. ביום 28.5.02 הם נכנסו לדירה, מצוידים בכובעי גרב ובכפפות. העוררת תפסה את המתלוננת בת ה-54, הפילה אותה על הרצפה, נשכבה עליה והכתה באגרופיה בפניה של המתלוננת. לאחר מכן גרר הנאשם האחר את המתלוננת לחדר המקלחת והעוררת הכתה בראשה ובפניה באמצעות מכשיר טלפון מברזל. לאחר מכן סתם הנאשם את פיה של המתלוננת בחולצה והמשיך להכותה. באותו זמן חיטטה העוררת בכל ארונות הדירה וגנבה משם כסף מזומן, טבעת ומסמכים. לאחר גניבת הפריטים ובשל הפרעת השכנים נמלטו שני הנאשמים דרך חדר המדרגות. המתלוננת הובהלה לבית חולים כשהיא מחוסרת הכרה, עם פגיעות קשות בראש ובעיניים ואושפזה במשך שבוע.

2.עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העוררת עד תום ההליכים. בא-כוח העוררת לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר הקמה בביצוע עבירת שוד אלימה. עם זאת, ביקש בא-כוח העוררת כי מרשתו – שהיא מכורה לסמים – תישלח לטיפול גמילה. בית המשפט דחה אפשרות זו, בציינו כי אין מניעה כי העוררת תעבור טיפול גמילה במסגרת המעצר או לאחר סיום ההליכים בתיק.

3.שני הנאשמים הגישו עררים על החלטה זו. במסגרת הדיון בערר הוגש תסקיר מעצר בעניינה של העוררת, בו הומלץ לתת לה הזדמנות לערוך גמילה מסמים במוסד טיפולי, כדי לפתוח בפניה אפשרות לשקם את חייה. נוכח תסקיר המעצר, הסכימה המדינה לקבלת הערר ובית משפט זה – מפי חברתי השופטת ד' דורנר – הורה ביום 5.9.02 על שחרור העוררת ל"מעצר בית" במוסד לגמילה "רמות יהודה".

4.העוררת לא התייצבה לישיבת ההוכחות בבית המשפט המחוזי, אשר התקיימה ביום 29.10.02. בישיבה התברר כי היא סולקה ממוסד הגמילה ביום 27.10.02 בשל שימוש בסמים. הרקע לאירוע היה כי ביום זה יצאה העוררת בליווים של שני מטופלים ותיקים להסדרת עניינים טכניים בביטוח הלאומי. לטענת בא כוח העוררת, שני המלווים במקום להשגיח עליה פיתו אותה להשתמש בסם מסוג קוקאין. כנגד העוררת הוצא צו מעצר, אך ניסיונות המשטרה לאתרה לא צלחו. רק ביום 7.11.02 היא הסגירה עצמה למשטרה.

5.בעקבות אירועים אלה, הגישה המדינה ביום 8.11.02 בקשה לעיון חוזר ולמעצר העוררת עד תום ההליכים. בבקשה נטען כי העוררת הפרה את האמון שניתן בה והוכיחה כי קיים חשש להימלטות מן הדין. ביום 18.11.02 הורה השופט צ' גורפינקל על עריכת תסקיר מעצר שני ביחס למשיבה. בהחלטה התבקש שירות המבחן לבדוק את שאלת המסוכנות ואת חלופת המעצר המוצעת במרכז טיפולי "מ.ב.ט אחר" במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה. המדובר בקהילת גמילה המיועדת לנשים בלבד, אשר השהות בה היא למשך 12-7 חודשים בתנאים סגורים. בתסקיר מבחן שהוכן ביום 2.12.02 חזרה קצינת המבחן על התרשמותה כי מדובר בבחורה צעירה שגדלה והתפתחה בנסיבות חיים טרגיות, התדרדרה לשימוש בסמים וזקוקה לתהליך של גמילה. קצינת המבחן המליצה כי תיעשה הערכה לגבי יכולתה של העוררת להתמיד בהליך הגמילה על-ידי הגורמים המוסמכים במרכז הגמילה. לפיכך, הומלץ בתסקיר לאפשר לעוררת לצאת לראיון בקהילת הגמילה בליווי דודתה ובמידה ותמצא מתאימה – לשחררה בתנאי מעצר בית מלא לקהילה "מ.ב.ט. אחר".

6.בית המשפט המחוזי מציין בהחלטתו מיום 3.12.02, כי על פי התסקיר, השירות סבור שהמשיבה זקוקה להליך של גמילה, אולם לא יכול היה להעריך את מידת כוחותיה להתמיד בהליך לאורך זמן, ולכן המליץ שהערכה זו תיעשה לאחר ריאיון עימה. לגופה של הבקשה לעיון חוזר החליט בית המשפט להיענות לה ולהורות על מעצרה של העוררת עד תום ההליכים. בית המשפט גרס כי משהפרה העוררת את האמון שניתן בה ואף לא התייצבה לדיון המשפטי שנקבע, אין מקום לאפשר פעם נוספת את שליחתה למוסד גמילה כתחליף למעצר, והגיעה העת לסיים את הדיון המשפטי בעניינה.

7.כנגד החלטה זו מופנה הערר שלפניי. בא-כוח העורר מבקש לאפשר לעוררת לצאת לראיון קבלה בקהילה "מ.ב.ט. אחר", כמומלץ על-ידי שירות המבחן. בא-כוח העוררת מציין כי נסיבות העבירה ונסיבות השימוש בסמים במהלך הגמילה מצביעות על חיבור טרגי לגברים בחייה של העוררת. מכאן המלצתה של מנהלת הקהילה "רמות יהודה" להפנות את העוררת לקהילה "מ.ב.ט אחר", המיועדת לנשים בלבד, והינה בתנאים סגורים בפיקוח מלווה. בא-כוח העוררת מביע תקווה כי מסגרת זו תתאים לצרכיה של העוררת, אשר עתידה לעבור הליך גמילה קשה ופתלתל.

8.בדיון לפני חזר בא-כוחה של העוררת על נימוקיו. לדבריו, טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא העריך את טיב הפרת תנאי השחרור לאור נסיבותיה האישיות המיוחדות של העוררת. לדעתו ההפרה אינה חמורה, ואין היא מצדיקה את שלילת האפשרות לחלופת מעצר במוסד גמילה אחר. כן הצביע בא-כוח העוררת על עברה הטראגי ועל גילה הצעיר. מנגד, הביע בא-כוח המדינה את התנגדותו לשחרורה של העוררת לחלופת מעצר. לטענתו, הוכיח ניסיון הגמילה שנכשל, כי העוררת אינה בשלה בשלב זה לעבור תהליך גמילה.

9.לאחר שעיינתי בחומר המצוי בתיק ושמעתי את טיעוניהם של בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. העוררת הפרה את האמון שניתן בה, שעה ששוחררה לחלופת מעצר, ותהליך הגמילה נכשל. יש לזכור, כי העבירה המיוחסת לעוררת בכתב האישום הינה חמורה מאד, ובהיותה כרוכה באלימות חמורה ובאכזריות קמה חזקת מסוכנות שלא הופרכה.

אי לכך, הערר נדחה.