בש"פ 10568/03 יוסף אחמד חסארמה נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין באשמת ביצוען של מספר עבירות, וביניהן עבירה של סחר בסם מסוכן. על פי גרסת התביעה, ביצע העורר את המעשים בצוותא-חדא עם רס"ן זיאד חסן. זה האחרון הועמד לדין בפני בית דין צבאי, ובחודש מרץ 2003 גיבשו בעלי הדין שם הסכם טיעון במסגרתו תוקן כתב האישום, זיאד חסן הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, ועונשו נגזר ל-28 חודשי מאסר, מאסר על-תנאי, הורדה לדרגת טוראי ושלילת רישיון הנהיגה.

להשלמת התמונה אוסיף, כי במהלך חקירתו הכחיש זיאד חסן את העבירות שיוחסו לו, ומשחזר בו מכפירתו עלה חשד בלבו של העורר שבפניי וסנגורו, עו"ד ש' בלומנפלד, כי יש בתיעוד שנעשה במשפטו של זיאד חסן כדי לסייע בהגנת העורר ובניסיונו להוכיח את חפותו בפני בית המשפט המחוזי. לפיכך, ומשסבר הסנגור כי מדובר ב"חומר חקירה" שחובת גילויו נובעת מסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הוא פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיין באותו חומר, ומשבקשתו סורבה, הוגש הערר שבפני. במסגרת ההליך הנוכחי מבקש עו"ד בלומנפלד כי אורה להעמיד לעיונו את מה שהגדיר כ"כל הנימוקים, העדויות והראיות ... לגבי הסיבות שהביאו לעסקת הטיעון" בעניינו של זיאד חסן.

במהלך הדיון התברר כי כל אותו חומר מתועד למעשה בפרוטוקול הדיון של בית הדין הצבאי, דא עקא, משביקש עו"ד בלומנפלד לעיין באותו פרוטוקול, הוא נדחה על ידי בית הדין.

בעקבות כל אלה, ביקש עו"ד בלומנפלד כי בית משפט זה יעיין באותו פרוטוקול כדי לבדוק אם יש בו כדי לסייע להגנת העורר. לכך נתן את הסכמתו גם עו"ד למברגר, בא-כוחה של המשיבה, ומשעשיתי זאת שוכנעתי לחלוטין כי אין במסמכים שהוצגו בפני דבר וחצי דבר כדי לתרום להגנת העורר, וחוששני שההיפך הוא הנכון. כך או כך, עו"ד למברגר הצהיר בפני כי הפרוטוקול החסוי של בית הדין הצבאי לא ישמש את התביעה במשפטו של העורר, ובכך סבורני כי העורר בא על סיפוקו, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.