בש"פ 10584/03 יניב ברנרנז נ. מדינת ישראל

בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד העורר ושניים נוספים, יוחסו לו עבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. נטען כי, אביו של העורר עוסק במתן הלוואות בריבית, ואת העבירות ביצע העורר שעה שסייע לאביו לגבות כספים שלווים חייבים לו. בחודש מרץ 2003 החליט בית משפט השלום בכפר-סבא לדחות את בקשת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, והסתפק בחיוב העורר לשהות בתנאים של מעצר-בית בבית הוריה של אשתו בראשון-לציון. בהחלטה נוספת מחודש יוני 2003, התיר בית המשפט לעורר לצאת לעבודה בין השעות 24.00-12.00, וכאן המקום להוסיף, כי לעורר התאפשר לצאת ממעצר הבית גם בהזדמנויות נוספות, ובין היתר, אף ניתן לו לנסוע לחו"ל.

ההליך שבפני תחילתו בהחלטתו של בית משפט השלום אשר דחה את בקשת העורר לשחררו כליל ממעצר הבית בו הוא נתון. על החלטה זו הוגש ערר שהתקבל בחלקו על ידי בית המשפט המחוזי, כאשר זה הורה כי מעצר הבית יימשך עד לאחר שמיעתם של יתר עדי התביעה.

באשר לי, אני סבור כי הגיעה העת להעניק למרכיב הזמן שחלף מאז הוחלט על מעצר-הבית של העורר, משקל מכריע. יותר מכך, העובדה שלעורר ניתנה האפשרות לשהות מחוץ לביתו שעות רבות בכל יום, ולא נמצא כי ניסה להשפיע על עדים, הופך את החשש הזה לתיאורטי בעיקרו. חרף האמור, החלטתי שלא להורות על שחרורו של העורר כבר עתה, הואיל ומפיה של באת כוח המשיבה הבנתי כי עדיה האחרונים של התביעה עתידים להישמע ביום 17.12.03. אולם, אם מסיבה כלשהי לא יישמעו עדים אלה באותו מועד, ישוחרר העורר ממעצר הבית בו הוא נתון ביום 18.12.03, בכפוף לכך שכל תנאי השחרור האחרים אותם קבע בית משפט השלום בהחלטתו מיום ב' באדר ב' תשס"ג (13 במרץ 2003), יישארו על כנם.