בש"פ 106/06 אבנר כהן נ. מדינת ישראל

1.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט רוזן) לפיה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת נדב) אשר דחתה את בקשת המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום בגין עבירות פריצה לרכב, גניבה מרכב, חבלה במזיד, וכן החזקת נכס חשוד (ת"פ 4032/05). כתב האישום הורכב מעשרה אישומים שונים, תשעה מהם נסבו על מתווה עובדתי דומה: פריצת העורר לרכב באמצעות פתיחת מנעול דלת הרכב על ידי מברג, וגניבת ציוד המצוי בתוכו, לרוב ציוד אלקטרוני. הפריצות התבצעו ביישובי השרון ובערי גוש-דן במהלך חודש נובמבר שנת 2005, וחלקן במהלך אותו יום. בגין מעשים אלו יוחסו לעורר עבירות פריצה לרכב, גניבה מרכב וחבלה במזיד. האישום העשירי מתייחס לחיפוש אשר נערך בביתו של העורר ובמחסן שבהחזקתו, וזאת על פי צו בית משפט השלום בפתח-תקוה. בחיפוש זה נמצא במחסן העורר ציוד אלקטרוני לרכב בהיקף רב. בגין אישום זה יוחסה לעורר עבירת החזקת נכס חשוד כגנוב. לאחר דיון ראשוני בתיק, הוגש כתב אישום מתוקן, אליו נוספו שתי עבירות של פריצה לרכב וגניבה ממנו.

3.עם הגשת כתב האישום בפני בית משפט השלום בקשה המדינה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית משפט השלום קבע בהחלטתו כי אין מחלוקת על דבר קיום ראיות לכאורה, וכי קמה בענין זה עילת מעצר, אולם נוכח גילו הצעיר של העורר יליד 1981, הורה על הגשת תסקיר שירות מבחן. תסקיר מעצר שהוגש העלה כי העורר מוכר לשירות מעבירות קודמות שביצע וריצוי שני עונשי מאסר קודמים על ידו. צויין כי הוא סובל מבעיות נפשיות והפרעות אישיות, מלוות בסכנה לגלישה למצבם פיסיכוטיים. הוא מתקשה להשתלב במסגרות חינוכיות ותעסוקתיות והסתבכותו עם החוק החלה כבר לפני שנים. בעבר התקשה לעמוד בתנאי מעצר בית, וניכרת בו מסוכנות להידרדרות לעולם העברייני. במאסרים שהוטלו עליו בעבר לא השתלב במסגרת טיפולית. חרף כל אלה, המליץ השירות על חלופת מעצר בעניינו של העורר בדרך של מעצר בית בבית ההורים ובפיקוחם, בתוספת פיקוח מעצר למשך חצי שנה. בית המשפט אימץ את עמדת שירות המבחן אף שהיה ער למסוכנות העורר ולנסיבות עברו הפלילי המכבידות. הוא שיחרר את העורר בחלופת מעצר.

4.המדינה עררה לבית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר בחלופה. ערר המדינה נתקבל, ובית המשפט קבע כי השיטתיות בפעולותיו של העורר והיקפן הרב, לצד קשייו לעמוד בתנאי מעצר בית במסגרת הליכים פליליים שהתנהלו כנגדו לפני מספר שנים – כל אלה אינם יוצרים מידת אימון מינימלית בכושרו לקיים את תנאי החלופה שיוטלו עליו. לאור זאת, הורה על מעצרו עד תום ההליכים.

5.על החלטת בית המשפט קמא הוגש ערר בפני בית משפט זה. ב"כ העורר מבקש כי נאמץ את החלטת בית משפט השלום באשר היא העניקה, לדבריו, את המשקל הראוי לנסיבותיו של העורר ולהמלצות שירות המבחן. לטענתו, יש לתת משקל נכבד לפוטנציאל השיקומי של העורר, ולהתבסס על נכונותו להעמיד עצמו לטיפול ולשנות את דרכיו. כן יש לייחס משקל לגילו הצעיר ולהודאותיו בעבירות בהן הוא מואשם עתה, ולנכונותו, אותה הביע בפני שירות המבחן, להירתם לטיפול שיקומי ממשי.

6.אין מקום לקבל את הערר, ואין מנוס מהשארת העורר במעצר עד תום ההליכים. המדובר בפנינו בסדרה ארוכה של 12 אישומים בעבירות רכוש רציניות הכוללות פריצות לרכבים, גניבות מרכבים, חבלות במזיד לרכוש והחזקת רכוש רב החשוד כגנוב. היקפן ומספרן של העבירות, והשיטתיות שבביצוען, מצביעים על כך שמדובר בנאשם בעל נטייה עבריינית שיטתית שהמסוכנות לציבור מפניו נהירה על פניה. מסקנה זו מתחזקת נוכח עברו הפלילי של העורר, אשר חרף גילו הצעיר, עומדת לחובתו שורת עבירות נכבדה, אשר בגינן ריצה כבר עונשי מאסר בפועל לפני זמן לא רב. העבירות הקודמות הן בעיקרן עבירות רכוש ועבירות של הפרות הוראות חוקיות, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עבירות אחרונות אלה מעלות חשש כי בנוסף למסוכנות העורר לביצוע עבירות נוספות, הוא עלול להפר את תנאי השחרור אם יוטלו עליו משאין עליו מורא החוק. יתר על כן, עונשי מאסר על תנאי שהוטלו על העורר בעבר לא היוו גורם הרתעה מפני הישנות פעילותו העבריינית, ומתקבל הרושם כי גם אמצעים עונשיים שננקטו כלפיו בעבר קצרו מלהושיע. עוד יש לציין כי העבירות נשוא הליך זה נעברו כאשר העורר התגורר בבית הוריו, שהיא היא החלופה אותה הציע שירות המבחן, ובית משפט השלום אימצה. משקלם המצטבר של מכלול הנתונים שפורטו אינו מותיר מנוס אלא להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. גם אם יש לתת משקל רב לזכות נאשם לחירותו האישית בטרם נדון והורשע, הרי בנסיבות ענין זה בהצטברותן גובר בבירור האינטרס הציבורי אשר נועד להבטיח את שלום הציבור ובטחונו.

הערר נדחה.