בש"פ 1060/03 גריפאת עטא נ. מדינת ישראל

בתאריך 26.11.02 הגיעו שוטרים לישוב בית זרזיר כדי לאתר אדם שנגדו הוצא צו מעצר. הם פגשו את עורר 2 וביקשו ממנו להציג רישיונות. העורר טען כי המסמכים נמצאים בביתו, ומשהלך אחד השוטרים עמו לשם, התברר כי הוא נוהג ללא רישיון וללא ביטוח בר-תוקף. עורר 2 נדרש להילוות לשוטר לתחנת המשטרה, אך למקום הגיעו אנשים נוספים שאיימו על השוטרים ותקפו אותם, ואת המהומה ניצל עורר 2 כדי להימלט. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי נגד העוררים ושניים נוספים נטען עוד, כי עורר 1 איים על השוטרים בפגיעה שלא כדין, והוא אף דחף את אחד השוטרים בחזקה והפילו ארצה. לעורר 1 ייחסה המשיבה עבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ואיומים, ולעורר 2 יוחסו עבירות של הפרעה לשוטר ובריחה ממשמורת חוקית.

בדיון בפני בית המשפט המחוזי לא היתה מחלוקת בדבר קיומה של תשתית ראיות, והשאלות הנוספות בהן נדרשה הכרעה היו, אם מתקיימת בעניינם של העוררים עילת מעצר, ואם לא יהא זה נכון להסתפק בחלופה אחרת שעשויה להשיג את מטרות המעצר מבלי לשלול את חרותם של העוררים. על שאלות אלו השיב בית המשפט המחוזי בשלילה, ואינני סבור כי שגה בכך:

א.אכן, האלימות שהופגנה כלפי השוטרים יוחסה לשני הנאשמים האחרים בתיק זה, אך מקובלת עלי מסקנתו של בית משפט קמא שגם העוררים רתמו את עצמם למאמץ שמטרתו היתה למנוע מהשוטרים לבצע את תפקידם.

ב.ההתנהגות שהפגינו העוררים ונאשמים אחרים, היא גילוי בוטה של בריונות אלימה כלפי אנשי חוק, ועל מנת שאלה יוכלו לבצע את תפקידם ללא חשש, אין מנוס מלעצור את אלא הפוגעים בהם.

ג.ואם כך נכון לעשות בדרך כלל, מקל וחומר שזו הדרך בה יש לנהוג בעוררים. בחודש אוגוסט 1998 חטא עורר 1 בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, ובגין כך גזר לו בית המשפט, בחודש מאי 2001, עונש אשר כלל, בין היתר, גם תשעה חודשי מאסר על תנאי. בתיק אחר בו הובאו שני העוררים יחדיו לדין, יוחסו להם עבירות של הכשלת שוטרים ותקיפתם, עבירות שהתרחשו בחודש פברואר 2000. תיק אחרון זה הגיע לסיומו בתאריך 13.10.02, כשבית המשפט הסתפק בגזירתו של מאסר על תנאי וקנס. אך נראה שהעוררים לא למדו את לקח העבר, ואפשר שהם רואים עצמם כמי שלא נתונים למוראו של החוק, ולו המצב היה שונה סביר להניח שלא היו חוזרים לבצע עבירות מאותו סוג, שבועות ספורים בלבד לאחר הרשעתם האחרונה.

ד.עניין אחרון אשר נטען בפני התייחס לשחרורו של נאשם אחר בתיק (גריפאת טראד) שנטל חלק פעיל בתקיפת השוטרים. נאשם זה שוחרר הואיל ונמצאה עבורו חלופת מעצר ראויה, היינו, שהייה במעצר מלא בבסיס צבאי בו הוא משרת, ובפיקוח מפקדו. זאת ועוד, המאבחן נאשם זה הוא שאין לו עבר פלילי, וכאמור, מצבם של העוררים בתחום זה שונה לחלוטין. ביחס לאלה האחרונים נכון לומר כי במעשיהם הם הוכיחו שדרכי ענישה קודמות שנוסו בעניינם לא השיגו את מטרות ההרתעה, ומכאן מתחייבת המסקנה לפיה נשקפת מהעוררים סכנה נמשכת לאנשי החוק.

לאור זאת, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.