בש"פ 10600/02 מדינת ישראל נ. סרגיי בקייב

לפניי בקשה מטעם המדינה להאריך בתשעים ימים את מעצרו של המשיב, העצור עד תום ההליכים המתנהלים נגדו בבית המשפט המחוזי בנצרת.

1.ביום 27.12.01 הוגש כנגד המשיב וכנגד נאשם נוסף, שהוא גיסו, כתב אישום המייחס לשניים עבירה של רצח בכוונה תחילה. בכתב האישום נטען כי שני הנאשמים לוו מן המנוח עשרות אלפי שקלים, עבור עצמם ועבור בני משפחתם. מצבם הכלכלי של הנאשמים היה בכי רע ולא היה ביכולתם להחזיר את החובות. על-פי כתב האישום, נהגו הנאשמים והמנוח לצאת מעת לעת, בסופי שבוע, לדיג באזור עמק החולה. ביום שישי ה-21.9.01 יצאו הנאשמים עם המנוח לאזור הדייג. הנאשמים רצחו את המנוח על ידי כך שהכו אותו בראשו בעזרת חפץ קהה מעל ל-10 מכות, רובן בעצמה חזקה. הנאשמים השליכו את גופת המנוח לנהר הירדן הזורם בקרבת אזור הדייג. בשבת בבוקר, בשעה 10:15, נמצאה גופת המנוח בנהר הירדן באזור "גשר הפקק".

2.לבקשת המדינה, הורה בית המשפט המחוזי ביום 28.2.02 לעצור את המשיב ואת הנאשם הנוסף עד תום ההליכים. כנגד ההחלטה הגישו שני הנאשמים עררים לבית משפט זה. עניינו של הנאשם הנוסף נדון בפני השופטת ד' דורנר, אשר קבעה כי חומר הראיות שבידי התביעה אינו מספיק למעצר והורתה לשחרר את הנאשם בתנאים מגבילים שיבטיחו את התייצבותו למשפט. עניינו של המשיב נדון בפני השופטת א' פרוקצ'יה. השופטת פרוקצ'יה קבעה כי "מכלול הראיות הנסיבתיות, בתוספת הפרכת האליבי שטענו לו הנאשמים, והעדר הסבר מצידם להימצאותם בזירת הרצח- כל אלה מובילים, על דרך היגיון החיים והשכל האנושי, למסקנה כי קיימת תשתית ראיות - ולו לכאורית - שגלום בה פוטנציאל להרשעתם". השופטת פרוקצ'יה הורתה על מעצר המשיב בשל מסוכנותו, וזאת למרות שהייתה ערה לקושי שעלול להיווצר בעקבות השוני בתוצאות הליך המעצר בין המשיב לבין הנאשם השני בתיק.

3.ביום 14.1.02 התקיימה ישיבת ההקראה ונקבע כי תגובת הנאשמים תינתן תוך 21 יום. ביום 28.1.02 החליפו המשיב והנאשם הנוסף את ייצוגם. לאחר שתי ישיבות הוכחות שוב פיטרו המשיב והנאשם הנוסף את סניגוריהם, ולפיכך נדחו מועדי ישיבות ההוכחות עד לאחר הפגרה. ביני וביני חלפו עברו תשעת החודשים שנקבעו בחוק, והמדינה הגישה לבית משפט זה בקשה להארכת מעצרו של המשיב. ביום 24.9.02 האריך בית משפט זה, מפי השופט א' לוי, את מעצרו של המשיב בתשעים יום, החל מיום 27.9.02. כעת, לקראת תום תקופה זו, מבקשת המדינה לשוב ולהאריך את המעצר בתשעים יום נוספים. לדברי באת כוח המדינה, לתביעה נותר עד אחד שטרם העיד. כבר עתה קבועים שישה מועדי הוכחות לחודשים ינואר ופברואר 2003, ולהערכת התובעת די יהיה בכך כדי לסיים את שמיעתו של התיק.

4.בדיון לפני העלה בא-כוח המשיב את הטענה, כי מסוכנותו של המשיב אינה קיימת עוד, בהעדר מניע קונקרטי. כן ציין את העובדה כי השותף לעבירה שוחרר לחלופת מעצר וכן את העובדה כי פרשת ההגנה מצריכה השמעת עדים רבים. על-כן ביקש שלא להאריך את מעצרו של המשיב אלא להורות על שחרורו לחלופת מעצר. מנגד טענה באת-כוח המדינה, כי החומרה היתירה של העבירה המיוחסת למשיב, הקימה חזקת מסוכנות אשר טרם הופרכה; כן קיים חשש לשיבוש הליכי משפט.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובחומר המצוי בתיק, ולאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המדינה. פרשת התביעה עומדת להסתיים בישיבה הקרובה, ולפרשת ההגנה הוקצו חמישה מועדי ישיבות נוספים עד ליום 10.2.03. כן השתכנעתי כי בנסיבות המקרה הנדון קיים חשש לשיבוש הליכי משפט.

6.אי לכך אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 26.12.02 ועד ליום 25.3.02 או עד למתן פסק דין בת"פ 1262/01 של בית המשפט המחוזי בנצרת, הכל לפי המוקדם.