בש"פ 10616/03 אמיר כהן נ. מדינת ישראל

1.בכתב אישום שהוגש נגד העורר ואחר, תמיר לוי, ניטען, כי השניים עסקו במתן הלוואות למהמרים. אחד מאלה שנזקק לשירותיהם הוא המתלונן, שלמה גרתי, אשר נותר חייב להם סכום של כ-200,000 ₪. את חלק מחובו שילם המתלונן במזומן, וסכום אחר שילם בשני שיקים אך אלו לא כובדו על ידי הבנק. בעקבות כך החלו העורר ותמיר לאיים על המתלונן כי יפגעו בו פיזית אם לא ישלם את חובו, ובגין כך יוחסה להם עבירה של סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. כן נטען, כי בחיפוש שנערך בביתו של העורר, נמצאה מחסנית אקדח טעונה בשמונה כדורים, ולפיכך, יוחסה לו גם עבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144 (א) לחוק העונשין.

2.המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים בעילה של מסוכנות, בעיקר כנגד המתלונן, וכן עקב החשש שהוא ישבש מהלכי משפט. עם זאת, הוסיפה המשיבה כי בעניינו של העורר ניתן להסתפק בחלופת מעצר הולמת. בית המשפט המחוזי, ששוכנע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדותיו של כתב האישום, הורה על שחרור העורר, אולם חייבו לשהות במעצר בית בכתובת מגוריו, בכפוף להפקדתן של ערבויות שונות.

3.בא-כוחו המלומד של העורר, עורך-דין סוחמי, סבור כי במעצר הבית יש משום הכבדה שלא-לצורך על שולחו, במיוחד לנוכח השקפתו כי חלקו של העורר במעשים הפליליים היה שולי. עורך-דין סוחמי הוסיף והפנה לנסיבותיו האישיות של העורר, ובעיקר לכך שהוא מפרנסה היחיד של משפחתו, ועל כן כרוכה ההחלטה להגביל את תנועותיו גם בפגיעה כלכלית.

4.אינני סבור כי נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא. משקבעה הערכאה הראשונה כי בידי המשיבה ראיות לכאורה, עולה מכך כי החשד שנפל על העורר כמי שניסה לסחוט את המתלונן, אינו קלוט מן האוויר. במצב זה, שחרורו של העורר ממעצר הבית בו הוא נתון, משמעו שגם הפיקוח המועט שניתן לקיים על תנועותיו, ובעיקר כדי למנוע ממנו להטריד עדים ובעיקר את המתלונן, לאו פיקוח הוא. בתרחיש כזה כרוכה סכנה, וזו תוסיף להתקיים לפחות עד אשר יסיימו עדי התביעה את עדותם. מכאן מסקנתי כי לא הוכחה עילה להתערבותי בהחלטתו של בית משפט קמא, ועל כן אני מחליט לדחות את הערר.