בש"פ 10616/05 חמיד אגא נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להורות על ביטול או על הקטנת יתרת הקנס שנגזר על המבקש, בסך של 40,000 ש"ח, וכן בקשה לדחיית מועד התשלום.

1.המבקש הורשע ביום 18.9.03 בבית המשפט המחוזי בחיפה בעבירות רבות של גניבה בידי עובד ציבור, גניבה בידי עובד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בידי עובד ציבור, מרמה והפרת אמונים, הדחה בחקירה וכן משיכת שיקים ללא כיסוי. ביום 10.2.04 נגזר עליו עונש של 25 חודשי מאסר בפועל, ומאסר על תנאי של 15 חודשים, שלא יעבור עבירות של גניבה בידי עובד ציבור, גניבה בידי עובד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בידי עובד ציבור והדחה בחקירה, תוך שלוש שנים מיום שחרורו, וכן מאסר על תנאי של 6 חודשים שלא יעבור עבירות של מרמה והפרת אמונים ומשיכת שיקים ללא כיסוי למשך שנתיים מיום שחרורו. בנוסף, הושת על המבקש קנס כספי בסך של 50,000 ש"ח, שישולם בעשרה תשלומים שווים מידי חודש. בית המשפט קבע כי עומדת למבקש זכות ערעור תוך 45 יום מיום מתן גזר הדין.

2.ביום 10.10.05 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את בקשתו של המבקש לביטול או הקטנת יתרת הקנס, מאחר ומדובר בבקשה להתערבות בגזר דין חלוט, דבר שיש לעשותו במסגרת ערעור, אולם ציין כי אם ישלם המבקש את יתרת הקנס בסך 40,000 ש"ח תוך 30 יום ויגיש בקשה לפטור מתוספת הפיגורים יבחן בית המשפט את עמדתו מחדש.

3.המבקש מבקש לבטל את יתרת חובו או להקטינה, בשל מצבו הכלכלי הקשה אשר נגרם בשל הפרשה, והקלעותו לחובות כבדים.

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשות על הסף, מכיוון שבהיעדר ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי, הפך זה לחלוט על כל מרכיביו, ועל כן אין סמכות לבית המשפט העליון להתערב בו.

4.דין הבקשה להידחות. אכן, הדרך להתערבות בשיעור הקנס היא בערעור המוגש על חומרת העונש. המבקש הגיש בקשה זו ביום 14.11.05, למעלה משנה ושבעה חודשים לאחר המועד הקבוע בחוק של 45 ימים מיום מתן פסק הדין (סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982), מועד עליו הודיע בית המשפט לנאשם בגזר הדין. המבקש אף לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, אולם לאור האיחור הרב בהגשת הערעור ללא הסבר מניח את הדעת, ולאור טענות המבקש בבקשתו, ספק רב אם היה בית המשפט נעתר לבקשה לו הייתה מוגשת.

5.על פי כל האמור, הבקשה נדחית. למעלה מן הצורך אני מפנה את המבקש להצעת המשיבה כי יפנה בבקשה למנהל המרכז לגביית קנסות, שלו הסמכות המנהלית לפרוס או לדחות את תשלום הקנס וכן לפטור את החייב מתשלום תוספת פיגורים, בין השאר אם קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות זאת (ראו סעיפים 5ב ו-5ג לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה-1995). כן אני מפנה את המבקש לדברי בית המשפט המחוזי, לפיהם אם ישלם את יתרת הקנס ישקול בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפטור את המבקש מתשלום תוספת הפיגורים, סמכות המוקנית לו בסעיף 69 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.