בש"פ 10628/06 עלי עדנאן נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ר' שפירא) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

על פי

כתב האישום, ירה העורר לעבר בני זוג (המתלוננים)

בסמוך למקום מגוריהם במעלות ביום 25.11.06, בסמוך לשעה 22:04. כתוצאה מהירי נגרמו למתלונן חבלות קשות, כולל פצע כניסה של קליע בכף רגלו הימנית, וכן שבר מדיאלי של בסיס מסרק 1. המתלונן נזקק לניתוח להוצאת הקליע מגופו. כתוצאה מהירי נפגעה גם המתלוננת ברגלה הימנית, ונזקקה לטיפול רפואי. הרקע למעשה הוא סכסוך בין המתלונן לבין אשתו, היא בת אחותו של העורר. בעטיו של הסכסוך האמור עזב המתלונן את ביתו המשותף עם אשתו בכפר מכר, ועבר להתגורר במעלות עם בת זוגו, המתלוננת. העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום הן חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות וכן עבירות בנשק (נשיאה והחזקה).

3.

סמוך לאחר הירי התקשר המתלונן למוקד 100 ודיווח על האירוע. על פי הודעתה של השוטרת שבמוקד, מסר לה המתלונן באותה השיחה כי היורה הוא העורר, ואף פירט את הרקע למעשה. בהודעה שנגבתה מהמתלונן בבית החולים כשעה וחצי לאחר האירוע חזר הוא על הדברים, ואף מסר את תאור לבושו של היורה. כן סיפר המתלונן כי זיהה את סוג האקדח ממנו נורה. המתלוננת מסרה אף היא הודעה בבית החולים כשלוש שעות לאחר האירוע. המתלוננת מסרה את תיאורו של היורה, וציינה כי אין היא מכירה אותו, וכי אין היא משוכנעת כי תוכל לזהותו שכן לא הספיקה לראות את פניו. ייצוין, כי במזכר שרשם השוטר מאיר אוחיון, אשר הגיע לזירת האירוע סמוך לאחר התרחשותו, נרשם כי המתלוננת אמרה שהיא "יכולה לזהות את החשוד בוודאות". גם במזכר זה, כמו גם במזכר של השוטר דוד חזן, שהיה בזירת האירוע יחד עם מאיר אוחיון, נרשם מפי המתלונן כי העורר הוא שביצע את הירי. בשני המזכרים צוין כי בזירת האירוע ישנה תאורת רחוב אשר מאפשרת לראות דמויות של אנשים. המשטרה ערכה שחזור של האירוע עם כל אחד מהמתלוננים בנפרד, ושחזורים אלה תועדו בוידאו. אין חולק כי ישנה היכרות מוקדמת בין העורר לבין המתלונן, וכי אין היכרות כאמור בינו לבין המתלוננת. עוד יצוין, כי חברו של המתלונן, ששהה עימו ועם המתלוננת במסעדה בערב בו התרחש האירוע, ואף הוזעק למקום על ידי המתלונן סמוך לאחריו, מסר בהודעתו כי המתלונן לא אמר לו מי ירה בו. חברו של המתלונן, על פי הודעתו, הינו קרוב משפחה משותף של המתלונן ושל העורר, וכן שכנו של העורר.

4.

גרסתו של העורר היא שלא יצא מביתו החל מיום ששי, 24.11.06, בשעת אחר הצהריים, ועד לשעה שבה העירו אותו השוטרים בלילה שבין שבת לראשון, ועצרו אותו בחשד שביצע את הירי. המעצר בוצע כארבע שעות לאחר הירי. העורר טען כי הטלפון הסלולרי הרשום על שמו היה בחזקתו במהלך כל השבת. לדברי העורר, במהלך הערב שבו התרחש האירוע שיחק עם ילדיו, ולאחר מכן צפה במשחק כדורגל בטלויזיה עד שנרדם. העורר מסר כי באותו הערב חייג בביתו מהטלפון הסלולרי הרשום על שמו לטלפון הסלולרי של אשתו, כחלק ממשחק ששיחק עם בנו. אשת העורר אישרה את גרסתו של העורר בקוויה הכלליים, אם כי לא שללה את האפשרות לפיה יצא העורר מהבית לאחר שהלכה לישון ושב אליו מבלי שתרגיש. איכון הטלפון הסלולרי של העורר מעלה כי ביום האירוע נמצא הטלפון מחוץ לביתו של העורר. בשעה 21:15 נתקיימה שיחה מהטלפון הסלולרי של העורר, בעת שהטלפון נמצא באזור שכונת הראשונים במעלות, לטלפון הסלולרי של אשתו. המקום הינו בסמוך לזירת הירי.

5.

אבי המתלונן סיפר בהודעתו שנמסרה שלושה ימים לאחר האירוע כי "לחץ" על עלי עלי (בעלה של אחות העורר ואביה של אשת המתלונן) שייקח את בתו "מהבית שלו", שכן אין הוא אחראי עליה "ואין ל[ו] כסף להחזיק אותה". לדברי אבי המתלונן אמר לו עלי עלי באותו מעמד "יש לנו שבעים איש.. ואני יודע איפה הבן שלך גר במעלות ומה הוא עושה ואיפה הוא מחנה את האוטו". עם זאת אמר אבי המתלונן שעלי עלי לא אמר שיפגע בבנו. בעקבות הדברים נחקר עלי עלי במשטרה בחשד כי איים על אביו של המתלונן יום לפני אירוע הירי כי יפגע בו ובבני משפחתו, בשל הסכסוך שנתגלע בין בתו לבין המתלונן. עלי עלי מסר בהודעתו כי אבי המתלונן דרש שבתו של עלי עלי תצא מהבית, וסיפר כי אבי המתלונן מסר לו שהמתלונן צפוי לשלוח לבית אנשים בעוד מספר ימים על מנת לקחת משם את הרהיטים. עם זאת הכחיש עלי עלי כי איים על אבי המתלונן. לדברי עלי עלי התרחשה השיחה בינו לבין אבי המתלונן ימים ספורים לפני אירוע הירי. יצויין, כי אימו של המתלונן מסרה בהודעתה כי נכחה במהלך השיחה האמורה, וכי עלי עלי, שהוא אחיה, לא השמיע דברי איום על בעלה ומשפחתו.

6.

אשת המתלונן סיפרה בהודעתה כי נהגה לשתף את העורר בקורותיה עם בעלה, ואף סיפרה כי שוחחה עימו על כך מספר ימים לפני אירוע הירי. במהלך החקירה הרחיק עצמו העורר מהעניין, וטען שכמעט ולא שוחח עם אשת המתלונן על הסכסוך בינה לבין בעלה.

7.

אימו של המתלונן מסרה בהודעתה כי למיטב ידיעתה נעדרה המתלוננת בשלב מסוים מכפר מגוריה, וכי גם בנה נעדר אותה עת ולא ענה לטלפון, עד שפנתה למשטרה והגישה תלונה בגין העדרו. אם המתלונן מסרה כי ביקשה מהמתלונן "להחזיר את מריאנה [המתלוננת - א.ג.] למשפחה שלה".

8.

ימים ספורים לאחר האירוע נשוא כתב האישום בוצע ירי נוסף לעבר ביתו של המתלונן בכפר מכר. בדיקת מעבדה העלתה כי הירי בוצע מכלי הנשק ממנו נורו המתלוננים. כלי הנשק האמור לא נתפס על ידי החוקרים. יצוין, כי לעורר לא נערכה בדיקה של שרידי ירי.

9.

לעורר טענות רבות בנוגע לראיות שהוצגו כנגדו. העורר מציין כי המתלונן לא נקט בהליכי גירושין, וטוען כי בכך נשמט המניע הנטען כלפיו לביצוע הירי. כן מצביע העורר על סתירות בין הודעות המתלונן והמתלוננת, ומציין כי חברו של המתלונן העיד כי המתלונן לא סיפר לו סמוך לאחר האירוע מי הוא זה שירה בו. העורר מלין על כך שלא בוצעה לו בדיקת שרידי ירי למרות שנעצר שעות ספורות לאחר האירוע. כן מצביע העורר על אירוע הירי הנוסף שהתרחש ימים ספורים לאחר האירוע נשוא כתב האישום, כמחזק את גרסתו לפיה לא הוא זה שירה במתלוננים. לעניין מסוכנותו מדגיש העורר כי עבר תהליך גמילה מסמים ומאלכוהול, וכי עבר בכוחות עצמו תפנית חיובית בחייו.

10.

דין הערר להידחות. חרף טענותיו של העורר סבור אני כי חומר הראיות בתיק מקים סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות שיוחסו לו (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133). אין צורך לקבוע האם די בדבריו של המתלונן, לפיהם העורר הוא שירה בו, על מנת שנאמר כי קיימות ראיות לכאורה. בצד דבריו של העורר חובה להזכיר את טענת האליבי של העורר, אשר טען כי לא יצא מפתח ביתו במועד הרלוונטי. כפי שצוין, איכון הטלפון הסלולרי של העורר מלמד כי נעשו שיחות מן הטלפון מנקודות שמחוץ לאיזור ביתו. במיוחד יש לציין את שיחת הטלפון כשעה לפני האירוע, כאשר האיכון מלמד שהטלפון נמצא במעלות, שם התרחש הירי. השילוב בין דברי המתלונן לבין איכון הטלפון של העורר, מבסס קביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה. אכן, בעת שהעורר שהה במעצר בוצע ירי נוסף באקדח ממנו נורו המתלוננים. לעורר היה די זמן עד למעצרו למסור את האקדח לאחר. נסיבות האירוע נשוא כתב האישום מקימות חזקת מסוכנות כנגד העורר. אף קיים חשש מהשפעה על עדים קיימים או פוטנציאליים. המקרה אף אינו מצדיק בחינה של חלופת מעצר. לפיכך, סבור אני כי אין להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.

11.

הערר נדחה.