בש"פ 1063/03 טאלב אבו עיסא נ. מדינת ישראל

בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום ברחובות נטען, כי העורר היה חלק מכנופיה אשר ביצעה התפרצויות לבתי עסק, תוך שימוש בכלי רכב לצורך שבירתם של קירות וסורגים. כל האירועים התרחשו במהלך חודש ספטמבר 2002, אך כתב האישום הוגש רק בחודש דצמבר 2002, הואיל ולטענת המשיבה התחמק העורר מלהתייצב לחקירה, אף שהיה ידוע לו שהוא דרוש לכך.

המשיבה עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך שהיא מפנה לשתי עילות: מסוכנותו, והחשש שיתחמק מהליכי השפיטה. במסגרת החלטתו קבע בית המשפט, כי בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחתו של כתב האישום, אשר בעיקרן מתבססות על עדותו של שותף לביצוען של העבירות, ועדות שותף נוסף שיש בה לספק את דרישת ה"חיזוק" כאמור בסעיף 54א(א) לפקודת הראיות. בית המשפט הוסיף וקבע, כי בעניינו של העורר מתקיימות שתי עילות המעצר עליהן ביססה המשיבה את בקשתה.

חרף האמור עד כה, ולנוכח עברו הנקי של העורר, והיותו תלמיד בכיתה י"ב, החליט בית המשפט לבקש תסקיר מעצר במטרה לברר אם תרופתו של העורר היא במעצר בלבד או שקיימת חלופה שתאפשר את שחרורו מבלי שיהווה סכנה לציבור.

בתסקיר הראשון שהגיש שירות המבחן לא נכללה המלצה לשחרור העורר, הן משום שהוא נעדר תובנה בסיסית על הפסול שבמעשיו, וגם משום שלא ניתן לאמוד את טיב הפיקוח שהוצע על ידו. בעקבות כך, הורה בית המשפט להגיש תסקיר משלים, בו יתייחס שירות המבחן לחלופות מעצר נוספות ולאפשרות שהעורר ימשיך בלימודיו. משתסקיר זה הוגש, הביע שירות המבחן ספיקות ביחס ליכולתו של מי שהוצע על ידי העורר בעבר כדי לפקח על תנועותיו להצליח במשימתו, ולאור זאת סבר השירות כי אין בחלופה זו כדי להפחית ממידת הסיכון הגלומה בעורר. אולם התרשמותו של בית המשפט מאותו אדם היתה שונה. הוא מצא כי הוא יוכל למנוע מהעורר להפר את תנאי השחרור, ולאור זאת סבר בית משפט השלום, כי נכון להעדיף את חלופת המעצר המוצעת. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, שם הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים.

במחלוקת שנפלה בין הערכאות שקדמו לי, החלטתי, ולא בלי התלבטות, להעדיף את גישתו של בית משפט השלום. אכן בעבירות שיוחסו לעורר טמונה סכנה לציבור, ולכן מקימות הן עילת מעצר. אך מדובר באדם צעיר שעברו נקי, ואפשר שמעצרו יגרום לו לסגל אורחות עברייניות שנזקן לעצמו ולציבור עלול להתברר בעתיד כגדול. לפיכך, נכון היה להעדיף את החלופה שהוצעה על פני מעצר ממש, ובאשר לטיב החלופה, לבית המשפט היתה הזדמנות להתרשם מהערב באופן ישיר, ועל כן היה רשאי להעדיף את התרשמותו שלו על זו של שירות המבחן. כך או כך, שחרור העורר מלווה בהפקדתן של ערבויות בנוסף לחיוב להתייצב במשטרה, ופיקוח של שירות המבחן. להשקפתי, יש בכל אלה כדי להבטיח שהעורר לא ישוב לסורו כל עוד מתנהל משפטו, ומכאן החלטתי לקבל את הערר.

העורר ישוחרר ממעצרו לאחר שיקיים את תנאי השחרור אשר נקבעו על ידי בית משפט השלום.