בש"פ 1063/99 מדינת ישראל נ. יעקב בן חיים נניקשווילי

כנגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, איומים ותקיפה.

ביום 5.8.98 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט מ' הס) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיב, ופנה לבחון את מסוכנותו.

בעת הדיון בהליכי המעצר, טענה הסניגורית המלומדת בפני בית המשפט קמא, כי המשיב מגדל לבדו את ארבעת ילדיו, אשר הקטנה שבהם היא כבת 8. בית המשפט קמא שקל נסיבות אישיות אלה, אולם קבע כי אין בהן כדי להיות למשיב לעזר. בהתחשב בחומרת העבירות המיוחסות למשיב והאלימות בה בוצעו; בהתחשב בעברו הפלילי של המשיב (הכולל גם עבירות אלימות ועונש מאסר על תנאי, שהוא בר הפעלה); וכן בהתחשב בחשש לשלומה של המתלוננת והחשש משיבוש הליכי משפט, סבר בית המשפט קמא כי אין מקום לשקול חלופת מעצר. על-כן נעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

המשיב הגיש ערר על החלטה זו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה. חברתי, כב' השופטת ד' דורנר, דחתה את הערר. בהחלטתה בערר קבעה השופטת דורנר, כי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא, שכן מתקיימות ראיות לכאורה, מתקיימת חזקת המסוכנות, וקיים החשש שהשארת המשיב במקום מגוריו במסגרת חלופת מעצר, תאפשר לו לנסות להשפיע על המתלוננת לחזור בה מתלונתה. בסוף החלטתה קבעה השופטת דורנר כי :

"העבירה עצמה חמורה ביותר בנסיבותיה, ומקימה חזקת מסוכנות שלא הופרכה.

עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של העורר (המשיב) מחד גיסא, ובאפשרות להתמשכות הליכי המשפט מאידך גיסא, נראה לי כי העורר יוכל לבקש עיון חוזר במעצרו לאחר תום עדותה של המתלוננת".

לאחר שהמתלוננת וארבעה עדי תביעה נוספים סיימו למסור את עדותם, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בחיפה, בקשה לעיון חוזר בעניין מעצרו עד תום ההליכים. בשלב זה, הוזמן תסקיר מעצר של שירות המבחן למבוגרים.

מן התסקיר עלה כי בנו ובתו של המשיב מנישואיו הראשונים הם כיום בגירים. שתי בנותיו הקטינות של המשיב מנישואיו השניים, כלל לא חיות בישראל, אלא נמצאות רוב ימות השנה עם אימן בארה"ב. אחת הבנות הקטינות הובאה לישראל במפתיע, אף על פי שבמשך כל השנים קודם לכן היא לא הגיעה לישראל בתקופה זו של השנה. על פי העובדות כפי שהתבררו מהתסקיר, קיים חשש שהמשיב נוהג במניפולטיביות, אינו מוסר נתוני אמת, ומפעיל לחצים על סביבתו לרבות בתו הצעירה. מסקנת שירות המבחן היתה כי:

"לאור כל האמור, ובעיקר בשל הערכתנו כי קיים קושי משמעותי לבטוח בכוונותיו ובמעשיו באם ישוחרר, אין באפשרותנו לבוא בהמלצה לשחרור מהמעצר".

בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' חוזה) קבע, כי הראיות לכאורה שהיו קיימות בעת ההחלטה בדבר המעצר עד תום ההליכים לא הופרכו. כמו-כן נקבע, כי גם חזקת מסוכנותו של המשיב נותרה עומדת בעינה. בכל זאת קבע בית המשפט קמא, כי "בהמשך להחלטת כב' בית המשפט העליון", ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה, ובמעצר בית מלא במקום מרוחק מחיפה והקריות.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הוגש הערר שלפניי.

לאחר שעיינתי בהחלטות הקודמות בעניינו של המשיב ובתסקיר המעצר, ולאחר ששמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי דין הערר להתקבל.

נראה, שבית המשפט המחוזי סבר, כי החלטתה של השופטת ד' דורנר בשלב המעצר עד תום ההליכים, מחייבת את שחרורו של המשיב עם תום עדותה של המתלוננת. פרשנות זו, מוטעית היא. כעולה מן הדברים, העלתה השופטת ד' דורנר את העיון מחדש כאפשרות, אך היא לא נקטה עמדה לפיה עם תום עדותה של המתלוננת, מתחייב שחרורו של המשיב בתנאי חלופה. יתרה מזאת, בהחלטתה, התייחסה השופטת דורנר לצורך לאזן בין הפגיעה בחירותו של המשיב תוך פגיעה קשה במשפחתו, אל מול הסיכון הנשקף ממנו. בשלב בו דנה השופטת דורנר במעצר עד תום ההליכים, היתה בפני בית המשפט תשתית ראייתית לפיה המשיב מגדל את ארבעת ילדיו לבדו, ומעצרו יביא להפקרתם, מבלי שיהיה להם דואג. במסגרת הליכי העיון מחדש, הוברר כי המשיב עשה שימוש מניפולטיבי בתיאור המצב המשפחתי בו הוא נתון. עובדה זו משנה את בחינת האיזון הנדרש באשר למעצרו.

כידוע, התערבות בהחלטה על מעצר עד תום ההליכים, בהליך של עיון מחדש, מחייבת שינוי נסיבות. אכן, סיום עדותה של המתלוננת ואורך תקופת המעצר עשויים להוות שינוי נסיבות כנדרש, אך לא תמיד כך הוא. בענייננו, האונס המיוחס למשיב היה כרוך באלימות ובאכזריות; כבר נקבע בהחלטת השופטת קמא, כי חזקת המסוכנות של המשיב עומדת בעינה ולא הופרכה; נפגעה אמינותו של המשיב ביחס לעובדות מטעות שנמסרו לבית המשפט; בנוסף לעבירות המיוחסות למשיב, יש בעברו הרשעות קודמות, בהן עבירות אלימות ועונש מאסר על תנאי בר הפעלה; לאור כל הנסיבות הללו, אין לומר כי סיום עדותה של המתלוננת מהווה שינוי נסיבות, המכריע את הכף לטובת שחרורו של המשיב מן המעצר.

אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

משפטו של המשיב מצוי במצב מתקדם של פרשת התביעה, ונקבעו שני מועדים לסיומה. בא-כוח התביעה הצהיר בפניי כי בית המשפט המחוזי יתבקש לעשות מאמץ לקבוע תאריכים נוספים לסיום המשפט. אף כי מודעת אני ליומנו העמוס של בית המשפט המחוזי, יש לקוות כי אכן ניתן יהיה לקבוע את משפטו של המשיב, ולהביאו לידי סיום בהקדם.