בש"פ 1067/03 מזרחי מרדכי נ. מדינת ישראל

העורר יצר עם אחר חלקים שונים לכ-150 עטי-אקדח. בגין כך הוגש נגד העורר כתב אישום בו נטען כי הוא ביצע עבירות של ייצור נשק, אחזקה וסחר בו. המשיבה עתרה לעצור את העורר עד תום ההליכים מכוחן של שתי עילות: סכנה לשלום הציבור וחשש לשיבוש מהלכי משפט.

בית המשפט המחוזי מצא כי בידי המשיבה תשתית ראיות מוצקה להוכחתו של כתב האישום, והוא הוסיף וקבע כי מתקיימת בעניינו של העורר עילה של מסוכנות לציבור. עם זאת, ולנוכח העובדה כי מדובר בעורר בן 60 וללא הרשעות קודמות, החליט בית המשפט להסתפק בחיובו לשהות במעצר בית מלא, בשילוב עם הפקדתן של ערבויות נוספת.

בחודש דצמבר 2002 דחה בית המשפט את בקשת העורר לאפשר לו לצאת לעבודה בעסק לכרסום מתכות השייך לאחר ובפיקוחו של זה האחרון, לאחר ששוכנע כי לא חל שינוי נסיבות המצדיק נסיגה מהחלטת השחרור המקורית. בהחלטה זו עוסק הערר שבפני, והעורר שב ומבקש להקל בתנאי מעצרו ולאפשר לו לעבוד מאחר וחלה החמרה במצבו הכלכלי.

לא מצאתי מקום להיעתר לערר זה. העבירות שיוחסו לעורר חמורות הן, ואם ישתכנע בית המשפט שהעורר ביצען, לא יהא מנוס מהמסקנה כי הוא היה מוכן לסכן את שלום הציבור תמורת אותה עמלה ששולמה לו. עורר שכזה אסור לו לחזור בשלב זה לעסוק במשלוח יד שיש לו זיקה לתחום בו חטא. אכן, מותר להניח שלעורר נגרם נזק כלכלי, אך זו תוצאה של הסכנה הגלומה במעשים שיוחסו לו. כך או כך, מפיהם של באי כוח הצדדים למדתי שההליכים בעניינו של העורר עתידים להסתיים בקרוב, ומכאן מסקנתי כי לא נוצרו נסיבות אשר יצדיקו הקלה בתנאי המעצר.

הערר נדחה.