בש"פ 10681/06 פלוני נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט ד' רוזן) מיום 29.11.2006 בה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטת בית משפט השלום ברמלה לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים.

1.

העורר עומד לדין בגין תקיפה הגורמת חבלה של בת זוגו. על פי עובדות כתב האישום, ביום 28.9.2006 או בסמוך לכך הכה העורר את אשתו בפניה וגרם לה המטומה מעל העין השמאלית. עם הגשת כתב האישום בבית משפט השלום ברמלה עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 15.10.2006 קבע בית המשפט (כב' השופטת נ' קפלינסקי) כי קיימות ראיות לכאורה נגד העורר המבססות סיכוי סביר להרשעתו בעבירה המיוחסת לו והורה על קבלת תסקיר של שירות המבחן לבחינת הסיכון הכרוך בשחרורו לחלופת מעצר. בדיון נוסף שהתקיים בעניינו ביום 29.10.2006 לא נתקבל התסקיר שנתבקש ועל כן, הורה בית המשפט על המשך המעצר וקבע מועד נדחה להמשך הדיון בבקשה ליום 7.11.2006. מתסקיר שירות המבחן שהתקבל במועד הנדחה למד בית המשפט כי העורר משתמש בשנים האחרונות בסמים קשים, כי אינו מתפקד במישור התעסוקתי, כי התייחסותו לבעייתיות שבהתנהגותו האלימה הינה מטשטשת וחמקנית וכי שירות המבחן מתקשה לשלול סיכון להישנות התנהגותו האלימה אם ישוחרר. נוכח כל אלה לא נכללה בתסקיר כל המלצה לחלופת מעצר. בעקבות האמור בתסקיר ונוכח עברו הפלילי של העורר בעבירות אלימות וסמים, קבע בית משפט השלום כי אין מקום לחלופת מעצר בעניינו של העורר והורה על מעצרו עד תום ההליכים כמבוקש. ערר שהוגש על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט ד' רוזן) בהחלטתו מיום 29.11.2006. בית המשפט המחוזי ציין כי בעבירות אלימות במשפחה מפריד קו דק בלבד בין מקרים המסתיימים באלימות גרידא לבין מקרים שבהם נגרמת פגיעה בחיים. הוא הוסיף וציין כי נוכח האמור בתסקיר המעצר וכן נוכח עברו הפלילי המכביד של העורר ובריחתו מפני המשטרה בעת שנתבקש לצורכי חקירה, אין מקום לחלופת מעצר במקרה דנן.

2.

מכאן הערר שבפניי, בו טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שלא בחן חלופת מעצר בעניינו. לטענת העורר ראוי היה לייחס משקל ממשי לעובדה שהמשטרה השתהתה בכל הנוגע למעצרו והוא טוען בהקשר זה כי דו"ח הפעולה המשטרתי הראשון הינו מיום 9.10.2006 דהיינו כ-12 ימים לאחר האירוע הנטען וכי אין כל אינדיקציה לכך שהמשטרה חיפשה אותו קודם לכן. העורר מודה כי משבאו השוטרים לחפשו אכן נמלט מפניהם אך כבר למחרת היום התעשת והתייצב מיוזמתו במשטרה. עוד הוא טוען כי במשך 12 הימים שחלפו מאז האירוע המיוחס לו בכתב האישום ועד שנעצר, שהה בביתו יחד עם אשתו ולא פגע בה לרעה דבר המלמד כי אין לייחס לו כל מסוכנות כלפיה. העורר מוסיף ומדגיש כי אשתו לא הגישה תלונה נגדו וכי על פי העולה מחומר החקירה כתב האישום הוא תולדה של אימרה המיוחסת לה בפני הרופא שטיפל בה. עוד טוען העורר כי עבירות האלימות שבהן הורשע בעבר אינן נוגעות לתא המשפחתי וכי האחרונה שבהן אירעה לפני כארבע שנים וחצי. העורר שב ומפרט בערר את נסיבותיו האישיות הקשות ואת העובדה שהינו כבן 29 שנים ואב לשבעה ילדים שאחד מהם סובל מבעיות התפתחות קשות. אשר לחלופת מעצר טוען העורר כי שגה בית משפט קמא בכך שלא בחן כלל את החלופות שהוצעו על ידו. העורר מבקש להיקלט בשלב המעצר

במוסד סגור לצורך גמילה מסמים ומדגיש כי יש בכך כדי לשרת את האינטרס הציבורי שבשיקומו וכן את האינטרס האישי שיש לו ולמשפחתו בגמילתו. לחלופין מציע העורר חלופת מעצר בבית אחותו ביישוב רהט. לבסוף טוען העורר כי יש להביא בחשבון לעניין חלופת המעצר את העובדה כי הוא שוהה במעצר מזה שלושה חודשים וכי משפטו לא יחל אלא בחודש מרץ 2007.

3.

המשיבה מצידה טוענת כי העורר ניסה לחמוק מן השוטרים שבאו לעוצרו וכן היא טוענת כי לאחר האירוע נשוא כתב האישום אושפז העורר במימון בני משפחתו במוסד גמילה אך עזב את המקום מיוזמתו לאחר ארבעה ימים בלבד והדבר מעיד כי צדק שירות המבחן בספקות שהעלה לגבי יכולתו של העורר להיגמל במסגרת קהילה טיפולית. המשיבה שבה ומדגישה את עברו הפלילי המכביד של העורר הכולל 12 עבירות של אלימות, רכוש וסמים. עוד מציינת המשיבה כי פרט לכתב האישום נשוא הערר תלויים ועומדים נגד העורר שלושה כתבי אישום נוספים אשר שניים מהם נוגעים לעבירות שעל פי הנטען עבר העורר בשנת 2005. בנסיבות אלה סבורה המשיבה כי צדק בית משפט קמא בקובעו שאין מקום לחלופת מעצר בעניינו של העורר. אשר ללוח הזמנים שנקבע לשמיעת התיק העיקרי מציינת המשיבה כי העיכוב בדיון נגרם בעטיו של העורר שעתר לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 14.12.2006 ואף הודיע בדיון מיום 31.12.2006 כי בא כוחו בהליכי המעצר לא ייצגו בהליך העיקרי ועתר למינוי סניגור ציבורי.

4.

דין הערר להידחות. העבירה המיוחסת לעורר מקימה נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית אשר לא עלה בידיו להפריכה. אדרבא, תסקיר המעצר שנתקבל בעניינו מדגיש את הסכנה הנובעת ממנו נוכח התנהגותו האלימה, נוכח התמכרותו לסמים ונוכח התייחסותו המטשטשת והחמקנית לבעיותיו. עוד צוין באותו תסקיר כי על פי התרשמות קצינת המבחן מנסה האישה לגונן עליו אך נראה כי היא חוששת ממנו. אם מצרפים לכל אלה את עברו הפלילי המכביד הכולל הרשעות בעבירות אלימות ובעבירות של הפרת הוראה חוקית ובריחה ממשמורת חוקית; את הימלטותו מפני השוטרים בהליך המעצר הנוגע לאישום הנוכחי; את כשלון הליך הגמילה שאליו ניסו בני משפחתו לרתום אותו לאחר האירוע נשוא האישום, נראה כי צדקו בתי משפט קמא בקובעם כי חלופת מעצר לא תיסכון במקרה דנן ולא יהא בה כדי לנטרל את המסוכנות הנשקפת מן העורר כלפי אשתו. בשולי הדברים אוסיף עם זאת כי המועד שנקבע לדיון בעניינו של העורר, גם אם מביאים בחשבון את הצורך למנות לו סניגור, הוא מועד מאוחר ומן הראוי לעשות מאמץ להקדמת השמיעה, ככל הניתן.

מן הטעמים המפורטים לעיל, הערר נדחה.