בש"פ 10705/04 דניאל סוחנין נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית משפט קמא נטען, כי העורר פרץ למשרד ממנו גנב מחשב, רובה מסוג 16 M

ומחסנית ובה כדורים. העורר, שככל הנראה חשש כי הותיר טביעות אצבע בזירה, חזר למקום והצית שניים מחדרי המשרד. בגין כל אלה יוחסו לו עבירות של התפרצות לבניין, הצתה ונשיאת נשק.

במהלך הדיון בבקשת המדינה למעצר העורר עד תום ההליכים, היה מוסכם על הכול כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת הנטען בכתב האישום. הסכמה זו בנוסף לעברו הפלילי של העורר, והעובדה כי בעת ביצוע העבירות עמד נגדו מאסר על-תנאי, הובילו את בית המשפט המחוזי להחלטה כי תרופתו של העורר במעצר בלבד ולא בחלופה אחרת. בקשת העורר לאפשר לו להשתלב בקהילה טיפולית לגמילה מהתמכרות לסמים, נדחתה על ידי בית משפט קמא, ומכאן הערר שבפני.

אינני סבור כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נפל פגם. מדובר בעורר אשר בעבר נעשו בעניינו מספר רב של ניסיונות גמילה, אולם למרבה הצער הם לא נשאו פרי. בנסיבות אלו לא היתה פתוחה בפני בית משפט קמא דרך אחרת זולת זו בה הלך, הואיל ונראה כי מהעורר נשקפת סכנה שעה שהוא מתהלך חופשי. מכל מקום, אם מבקש העורר, באמת ובתמים, להשתלב בתהליך גמילה, הוא יוכל לעשות זאת לאחר שייגזר עונשו, בין אם הגמילה תהיה במסגרת הכלא או במסגרת פרטית אם יוחלט שלא להשית עליו עונש מאסר.

הערר נדחה.