בש"פ 10714/04 טל דרי נ. מדינת ישראל

על רקע של חוב כספי תקפו העוררים שלושה אנשים. הם בעטו בפניו של אחד, עורר מס' 1 דקר שניים בסכין, ועורר מס' 2 פצע את אחד המתלוננים באמצעות שבר בקבוק והכה אותו עם מקל מעץ. כתוצאה מהתקיפה נפצעו המתלוננים ונגרמו להם חבלות של ממש. בגין כל אלה, עתרה המשיבה למעצרם של העוררים, תושבי קריית שמונה, עד תום ההליכים, אולם בית המשפט החליט לשחררם לחלופת מעצר, בתנאים של מעצר בית מלא, האחד באילת והאחר בחצור הגלילית.

העוררים ביקשו מבית משפט קמא להתיר להם לשוב לקריית שמונה, ונימקו זאת בנזק הכלכלי הכרוך בהרחקתם מעירם, וכן בכך ששוב לא נשקפת מהם סכנה הואיל ובין הצדדים נערך הסכם במסגרתו התחייבו העוררים לשלם למתלוננים פיצוי בסכום של 20,000 ₪. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה בחלקה, היינו, הוא צמצם את מעצר הבית לשעות הלילה בלבד, וכן התיר לעוררים לנוע חופשי אולם נאסר עליהם להימצא צפונה מחצור הגלילית.

בערר שבפני מלינים העוררים באמצעות בא-כוחם על האיסור הנמשך שהוטל עליהם מלשוב לקריית שמונה, אולם חוששני כי אין בידי לסייע להם. המעשים בהם היו העוררים מעורבים ואשר לוו בשימוש בנשק קר, הם אלימות קשה ובריונות מובהקת, ומכאן החשש כי אם יינתן להם לשוב לעירם הם ישובו ויחטאו במעשים דומים. מטבע הדברים, "הגלייתם" של העוררים אינה יכולה להימשך לנצח, אולם מוטב שהעניין יישקל רק לאחר שיסתיימו ההליכים בעניינם, ויתברר מהו העונש שהושת עליהם. כל אלה אמורים להתרחש בעתיד הקרוב, ומכאן מסקנתי כי נכון לעת הזו ההחלטה למנוע מהם מלשוב לקריית שמונה, היתה במקומה.

הערר נדחה.