בש"פ 10722/03 נתנאל גבאי נ. מדינת ישראל

ביום 12.9.03, בשעה 03:30, נראה העורר נוהג ברכב בעיר אשדוד. שוטרים ביקשוהו לעצור, אולם הוא התעלם מהם, ותוך שהוא מגביר את מהירות נסיעתו ניסה להימלט. במנוסתו נהג העורר בניגוד לכיוון התנועה, ובכך סיכן את המשתמשים האחרים בדרך, ולבסוף הוא נטש את רכבו ונמלט רגלית. כאשר שב העורר לרכב עצרוהו שוטרים שארבו לו, ובשלב זה התפתח עימות אלים. לגרסת המשיבה, נדרשה הפעלת הכוח כדי להתגבר על התנגדות העורר למעצרו, בעוד שהעורר טוען כי האלימות שבה נהגו השוטרים היתה אלימות לשמה.

לבית משפט השלום בקרית-גת הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירות של תקיפת שוטרים, העלבת עובד ציבור, חבלה במזיד ברכב, וכן עבירות תעבורה שונות. המשיבה ביקשה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובטרם ניגש בית המשפט להכריע בבקשה זו, הורה על הכנתו של תסקיר אשר נועד לבחון חלופות מעצר אפשריות. משהוגש התסקיר, החליט בית המשפט להורות על שחרור העורר למעצר-בית אשר יחל בשעות אחר הצהרים של כל יום, ויימשך עד ליום המחרת. נקבע, כי העורר יימצא בפיקוח הוריו, ולעורר ניתנה אפשרות להמשיך ולהשלים את ביצוען של עבודות שירות בהן נשא אותה עת. אולם המשיבה לא השלימה עם החלטה זו, ובעקבות ערר שהגישה, החליט בית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

אקדים ואומר כי מקובלת עלי ההשקפה כי בידי המשיבה ראיות לכאורה לנטען על-ידה בכתב האישום, ולמצער ביחס לעובדות שקדמו ללכידתו של העורר. עניין נוסף שראוי היה להעניק לו משקל מכריע, היא העובדה שהעורר נשא באותם ימים בעונש מאסר בדרך של עבודות שירות. לבסוף, ראוי היה לתת את הדעת גם לכך שמדובר במי שצבר לחובתו עד כה מספר ניכר של הרשעות קודמות, בגינן אף נשא בעונשי מאסר. הדגשתי את כל הנתונים האחרונים, כדי להבהיר את הסכנה הגלומה בעורר זה. עברו הפלילי, בצירוף המאסרים בהם נשא, יש בהם כדי ללמד על אורחותיו, ואם נדרשה ראיה נוספת די להפנות לעובדות המיוחסות לו בכתב האישום הנוכחי, אשר מלמדות כי הוא אינו נתון למורא החוק, שאם לא כן אתה מתקשה להבין כיצד הוא חזר לסורו בעודו נושא בעבודות שירות.

בנסיבות אלה, היה בית המשפט מצווה להעדיף את אינטרס ההגנה על הציבור על פני נסיבותיו האישיות של העורר, ולפיכך איני סבור כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי נפל פגם המצדיק את התערבותי.

הערר נדחה.