בש"פ 1074/01 ולדימיר פריגוזין נ. מדינת ישראל

1.על העורר הוגש בבית המשפט המחוזי בל אביב-יפו כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, אינוס ואיומים, שנעברו כלפי המתלוננת, שהיתה בת זוגו. לפי הנטען, בתמצית, איים העורר על המתלוננת שאם תעזוב אותו יהרוג אותה, בהזדמנויות אחרות הכה אותה באפה באגרופו, הפילה וחבל בזרועה, ובהזדמנות נוספת קרע את בגדיה ובעל אותה בכוח ובניגוד לרצונה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' קרא), בהחלטתו מיום 21.1.01, ציווה לעצור את העורר עד תום ההליכים.

העורר ערר על ההחלטה.

2.בהודעת הערר שהגיש בא כוח העורר וכן בטענותיו לפני עמד בפירוט על חולשת הראיות שבידי התביעה, לרבות הספקות העולים מתוך הודעותיה של המתלוננת לגבי מהימנותה. כמו כן הדגיש כי העורר הוא אדם מן הישוב, שעבד עד מעצרו כאח בבית חולים, וכי אין לו הרשעות קודמות. עוד ציין כי המתלוננת עזבה את מקום מגוריה, מקום מגוריה הנוכחי אינו ידוע לעורר ואין חשש שימצא אותה, אפילו היה רוצה בכך. לפיכך הציע לשחררו בערובה ובתנאי שישהה ב"מעצר בית" בבאר שבע, בפיקוחם של אביו ואחותו.

3.בית המשפט המחוזי, בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב, שקל את טענותיו של בא כוח העורר לענין הראיות, עמד על עיקרי הגרסות של המתלוננת ושל העורר וכן בדק את הודעותיהם של שלושה עדים נוספים. מסקנתו היתה כי לא עלה בידי העורר להטיל ספק בגרסתה של המתלוננת - שעליה, בעיקר, הושתת כתב האישום - וכי יש תמיכה לגרסתה בהודעותיהם של עדים נוספים.

עיינתי היטב בתמצית ההודעות, כפי שצוטטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ובחנתי את הדברים לאור השגותיו של בא כוח העורר. סבורני כי בידי התביעה ראיות שדי בהן לכאורה כדי להוכיח את ההאשמות המיוחסות לעורר. מכאן גם עילת המעצר. הטרידה אותי השאלה אם לנקוט חלופה למעצר, על ידי הרחקתו של העורר ממקום מגוריה של המתלוננת במרכז הארץ ל"מעצר בית" בבאר שבע. אולם, לאור האופי הכפייתי של מעשיו של העורר ולאור אי יכולתו לשלוט בעצמו, כפי שעולה מהודעותיה של המתלוננת, נראה לי שיש יסוד של ממש לחשש שהוא עלול להפר את תנאי השחרור ולסכן את המתלוננת. סכנה זאת עומדת בעינה אפילו אין העורר יודע - כפי שטען בא כוחו - את כתובת מקום המגורים הנוכחי של המתלוננת. לחששות אלה נוסף החשש כי הפיקוח על העורר על ידי אביו ואחותו לא יהיה יעיל ולא יהיה בו כדי להרחיק את הסכנה. במצב דברים זה לא מצאתי לנכון להורות על הגשת תסקיר מעצר. אין לנקוט כאן, אפוא, חלופה למעצר.

בא כוח העורר אמר בדיון כי מועד שמיעת ההוכחות נקבע ליום 17.5.01 וכי "המותב עלול להתפרק", כך שהדיון עלול להדחות לתקופה ממושכת. אם יתברר כי אלא פני הדברים יוכל, כמובן, העורר לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיין מחדש בהחלטה לעצרו.

4. הערר נדחה.