בש"פ 10757/02 דן רווה נ. מדינת ישראל

הערר מופנה נגד החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד לתום בירור משפטו, בגדרו הוא מואשם בארבע פרשיות שעניינן בעבירות על פקודת הסמים המסוכנים; בשלוש פרשיות מתוכן מיוחסות לעורר עבירות של סחר בסם או תיווך לסחר.

גם לפניי, כמו לפני ערכאה קמא, לא הייתה מחלוקת כי להאשמתו של העורר מצויה תשתית ראייתית לכאורית. טיעונו של הסניגור סב אך ורק על השאלה אם לא היה ראוי לו לבית המשפט המחוזי, בנסיבותיו של העניין הנדון, להסתפק בחלופה העשויה להשיג את מטרת המעצר.

העיון באישומים ובנימוקי החלטתו של בית המשפט המחוזי הניח את דעתי כי בדין הורה בית המשפט על המעצר. המדובר במי שמיוחסת לו התעסקות אינטנסיבית בסמים מסוכנים בכמויות ניכרות, בשיתוף עם אחרים, ולא מצאתי יסוד לקבוע כי מקרהו מצדיק חריגה מן הכלל הרגיל, שאת העוסקים בסחר בסם מסוכן יש לעצור עד לתום בירור המשפט, כשמטרת המעצר היא לשבש את פעילותן של רשתות הפצת הסם.

הסניגור ביקש להורות על הגשת תסקיר מעצר. לא מצאתי יסוד לקבוע שהמקרה הזה מצדיק זאת.

הערר נדחה.