בש"פ 10760/05 עווד אלנשמי נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופטת סלוטקי) בב"ש 21497/95 מיום 14.11.05, בה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

ב.ביום 29.6.05 הוגש כתב אישום כנגד העורר המייחס לו שתי עבירות של סחר בסמים, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית והסתייעות ברכב לביצוע עבירה. הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים.

ג.(1) באישום הראשון נטען, כי ביום 14.3.05 התקשר סוכן משטרתי אל העורר וביקש לקנות ממנו 50 גרם הרואין. השניים קבעו כי ייפגשו למחרת לשם ביצוע העיסקה. למחרת הגיע העורר למקום המפגש המוסכם, רכוב על גבי טרקטורון אדום, ופגש בסוכן שהמתין לו במקום. העורר השליך לרצפה בסמוך לסוכן – כנטען - סם מסוג הרואין במשקל של 50.95 גרם. הסוכן מסר לעורר בתמורה סך של 5,000 ש"ח.

(2) באישום השני נטען כי ביום 23.5.05 התקשר הסוכן שוב לעורר וביקש לקנות 50 גרם הרואין. העורר סיכם עם הסוכן כי העסקה תתבצע בעוד כשעה. לאחר כארבעים דקות, הודיע הסוכן לעורר כי העסקה תתבצע בשעה 14:00. סמוך לשעה 14:05 הגיע הסוכן למקום המפגש המוסכם, ומסר לעורר 5,000 ש"ח, והעורר מסר לו בתמורה 50.72 גרם של הרואין.

(3) ביום 14.11.05 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת סלוטקי), בב"ש 21479/05, על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. מכאן הערר.

ד.לטענת העורר אין ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר נגדו.

(1) נטען כי נפגמה אמינותו של הסוכן המשטרתי, לאחר שהתברר כי הלה גנב כספים מהמשטרה וכי נמצאו ברכבו כ-12 גרם קוקאין. לטענת העורר זו גם דעת המשיבה ובית משפט קמא.

(2) עוד נטען, כי יש פגמים רבים בהוכחת שיחת הטלפון מיום 14.3.05 נשוא האישום הראשון בין הסוכן לעורר, שכן הסוכן שוחח בשיחת הטלפון עם אדם שזהותו אינה ברורה. ועוד, נטען כי השיחה עסקה ברכב כלשהו ולא בסמים, והתבצעה למספר פלאפון שאינו ברשות העורר.

(3) נטען אף לשורת פגמים בדו"ח העיקוב המתאר את העיסקה נשוא האישום הראשון. כך, למשל, נטען כי השעות המופיעות בהקלטה אינן תואמות את מועד שליחתו של הסוכן לעריכת העיסקה, כי מכשיר ההקלטה נעצר במהלך הצילום לאחר שמפעילו בדק את תקינותו ואת תקינות אבטחת כפתור ההפעלה, וכן כי לא מוזכר בדו"ח מי צילם את ההקלטה. עוד נטען, כי בסרט ההקלטה ישנה "קפיצה" ולאחריה נראה כביכול העורר על טרקטורון, אך לא ניתן להבחין במספר הרישוי של הטרקטורון.

(4) משמצא מפעיל ההקלטה כי העיסקה לא הוקלטה כראוי ונוכח פגמים במהימנות הסוכן נערכה שיחה חוזרת עם העורר. לטענת העורר התקשר הסוכן לפלאפון שלא ברור כלל למי הוא שייך, וכמו כן נטען כי אמירותיו של העורר בהקלטה אינן ברורות כלל. בנוסף נטען כי לא נמצאו סימני טביעות אצבעות על אריזת הסם.

(5) נטען כנגד מזכר שכתב "עוקב 783", אשר זיהה את העורר כמי שסיפק את הסם, כי הוא נכתב כשבועיים לאחר הגשת כתב האישום, וכי לא היה חלק מחומר החקירה בעת העתקתו.

(6) כנגד הראיות באישום השני נטען, כי אין כל עיקוב התומך במסכת עובדתית זו, אשר נסמכת אך על עדותו של הסוכן, ללא סיוע חיצוני. הסוכן לא זיהה את העורר כמי שאיתו ערך את העסקה השנייה. כן נטען כי מתוכן השיחה בין העורר לסוכן לא ניתן להסיק שהשיחה עסקה בסחר בסמים.

(7) לחילופין נטען, כי אף אם קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר, יש להתחשב בעברו הנקי, וכי מאז יוני 2005 (דהיינו, לאחר אירועי כתב האישום) עבד בצורה מסודרת בחברת שמירה, עובדה המעידה עליו כעל אדם נורמטיבי. כן נטען, כי תסקיר המבחן קבע שניתן לתעל את אופיו החלש של העורר לעשייה חיובית, וכי חלופת המעצר שהוצעה היא חלופה טובה, שכן שירות המבחן התרשם לחיוב מאופי הערב, איש צבא קבע לשעבר.

ה.בדיון טען בא כוח העורר, כי הסוכן המפליל את שולחו נתפס כבלתי מהימן במהלך פעילותו, כמפורט לעיל. בית המשפט קמא הבחין בין מה שאירע עד מועד 30.5.05 שבו נתגלתה חוסר האמינות של הסוכן, לבין מה שאירע לאחר מכן, ואף שהוחלט להמשיך בהפעלתו ננקטו לאחר 30.5.05 – אחרי האירועים נשוא כתב אישום זה – אמצעי זהירות מוגברים שלא ננקטו לפני כן. בהמשך נדרש עורך-דין בן-נתן פרטנית לראיות: בין היתר לספקות באשר לשיחה שהוקלטה המיוחסת לעורר; הוא הדין לקלטת וידאו המתארת את דו"ח העיקוב, שלפי הנטען היא קטועה – בראשונה אין מזהים מי היושב על הטרקטורון, ולאחר מכן אכן נראה העורר, אך גוון השמים בצילומים שונה ושמא אין המדובר באותו אירוע. הועלו טענות נוספות באשר לראיות, וכן טען כי ניתן להציל עדיין את העורר מהידרדרות לפשע.

ו.באת כוח המדינה טענה כי הראיות משתלבות זו בזו. הודעת הסוכן במשטרה מפורטת; אמנם אמינותו נפגמה בשל מעשים שלא ייעשו, אך אין היא עומדת לבדה; העורר עצמו שיקר בחקירתו באשר לטרקטורון. אמנם לעורר אין עבר פלילי ולדבר משמעות, אך מדובר בשתי עסקאות בתוך חודשיים בכמות גדולה של סמים ברמת סיכון גבוהה, ויש מקום להיאבק בשרשרת הסם.

ו.(1) עיינתי בראיות, לרבות צפייה בקלטת הוידאו. המסקנה העולה מתוכן היא, חרף מאמציו הראויים לציון של הסניגור, כי ישנן ראיות לכאורה נגד העורר. אכן, הוטל ספק באמינות הסוכן, אך גם אם נידרש לתיק בקפידה יתרה נוכח זאת, סבורני כי הראיות לכאורה, ובהן הפוטנציאל הראייתי הנדרש בשלב זה, מצויות.

(2) עוד עיינתי בתסקיר המעצר מיום 11.10.05. אף שלא נפסלה החלופה המוצעת (גימלאי של צה"ל) כשלעצמה, נאמר כי "לאור התרשמותנו מנתוניו האישיים של עווד..... להערכתנו קיים סיכון להישנות התנהגות נטולת שיקול דעת. בנוסף על אופי האישומים, אנו ספקנים לגבי יכולתה של חלופה במסגרת פתוחה לנטרל מסוכנות כפי שמוערכת במקרה זה".

(3) שירות המבחן, שככלל הוא "סמן השחרור" מתוך גישה סוציאלית-טיפולית, אינו ממליץ איפוא על שחרורו של העורר. אכן, בא כוח העורר טרח כידו הטובה והציג אסופת החלטות שיפוטיות שלפיהן שוחררו לחלופה מי שסחרו בסמים בכמות גדולה; ואולם אלה החריג, וברובם הגדול המדובר בסחר בסמים הקרויים "קלים", או בכמויות קטנות של סם קשה יותר. בענייננו המדובר בסחר בסם בכמות של למעלה מ-50 גרם הרואין בשתי הזדמנויות, ונקל לשער כמה נפשות יכלו להיפגע מכמות מעין זו של הרואין. נוכח השילוב שבין המסוכנות העולה מן האמור והעדר המלצה על-ידי שירות המבחן, איני רואה מקום לשחרורו של העורר לחלופה, ולא אוכל להיעתר לערר.