בש"פ 1077/11 ממדוח סלהב נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ברנט) מיום 8.2.11 בתיק עמ"י 14045-02-11, בגדרו התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (השופט קרשן) בתיק 12968-02-11, ולפיכך נעצר העורר עד ליום 10.2.11.

רקע והליכים

ב.

כעולה מהחלטת בית משפט השלום, לפנות בוקר יום 7.2.11 נעצר העורר בחשד שהיה מעורב בפריצה למועדון בהוד השרון ובגניבת רכוש משם. בנוסף נחשד העורר, כי גנב רכב ונהג בפסילה; וכן שהפריע לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט קבע, כי לאחר העיון בחומר החקירה, עולה כי אמנם קם חשד הקושר את העורר למיוחס לו, אולם "מידת סבירותו של אותו חשד מוטלת בספק רב". נקבע, כי לעניין ההפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נראה שאם התקיימה עבירה כזו, היתה במדרג הנמוך; לעניין הפריצה נקבע, כי אין חשד סביר הקושר את העורר למאורע וספק אם יימצא כזה; לעניין הנהיגה בתקופת הפסילה נקבע, כי אמנם ברישומו הפלילי של העורר נכתב שהעורר בפסילה, אך המשטרה לא המציאה רישום תעבורה כדי לסתור את טענת העורר לפיה רשיונו אמנם נשלל אך הושב לו; לעניין גניבת הרכב נקבע, כי מהרישום אכן עולה שהרכב בבעלות אחר (הנתון במעצר), אך לא נסתרה טענת העורר לפיה שכר את הרכב. הוסף, כי אין לעורר עבר פלילי. לפיכך, הורה בית המשפט על שחרורו של העורר בתנאי שיתחייב להתייצב בתחנת משטרה בכל עת שייקרא לכך, ולהבטחת התנאי נדרש העורר להפקיד 400 ₪. על כך עררה המשיבה לבית המשפט המחוזי.

ג.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערר והורה לעצור את העורר כאמור. נקבע, כי דקות ספורות לאחר האירוע הגיעו למקום שוטרים וזיהו את העורר כשהוא נוהג בקרבת מקום בדרך עפר צדדית, כשאורות רכבו כבויים ומשהבחין בשוטרים ניסה להימלט מהמקום. נקבע, כי מתיק החקירה עולה "חשד יותר מסביר" לביצוען של העבירות על ידי המשיב. הוסף, כי בדו"ח המשיבה (מ/1) מצוינות פעולות נוספות לביצוע, וכי הללו, ברובן, מצדיקות המשך מעצרו של העורר. על כך הערר הנוכחי.

הערר

ד.

בערר נטען, כי תיק החקירה בעניינו של העורר אינו מעלה חשד סביר לביצוע העבירות המיוחסות לו. נטען, כי לא נתפסו בכליו של העורר רכוש גנוב, כלי פריצה או כל דבר אחר שיש בו כדי לקשור את העורר לאירוע; כי מפירוט הנסיבות בבקשת המעצר לא מתקיימת עבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו; וכי מן הערר שהוגש לבית המשפט המחוזי עולה שאין המשיבה מייחסת לעורר חשד של גניבת רכב. כן הודגש, כי אין לעורר עבר פלילי. ולפיכך, נתבקש שחרורו של העורר בהתאם להחלטת בית משפט השלום.

הדיון

ה.

עו"ד זילברברג טען לעורר כל הניתן לפי האמור לאישוש החלטתו של בית משפט השלום, תוך הטענה כי המעצר צריך להיות חריג ועל כן יש לשחרר.

ו.

עו"ד ברוט טענה למדינה, כי ישנן פעולות חקירה שיש לבצען; כי יש חשש משיבוש שכן החשודים העיקריים לא נתפסו; וכי העורר לא הצליח להסביר את מעשיו בשעת לפנות בוקר סמוך למקום העבירה. נתבקשתי לעיין בחומר החסוי.

הכרעה

ז.

עיינתי בחומר החקירה עד הנה. אמנם המדובר בעבירת רכוש ובבעל עבר נקי, דבר שכמובן יש לו משמעות, אך לדידי החשד למעורבות העורר בחלק מסוים אינו מבוטל, ועדיין יש בפעולות החקירה, כדי למצותה ככל הניתן, חלק שיש בו טעם לעת הזאת למעצר. ברי, לצד האמור, כי בנסיבות "אורך חיי המעצר" מוגבל (ואיני מדבר כרגע בתנאי שחרור), והרשויות יתנו דעתן לכך, גם אם חלק מן הזמן עד כה חלף בניוד העורר בין בתי המשפט. סוף דבר, ובנתון לאמור, איני נעתר לערר.