בש"פ 10777/04 מדינת ישראל נ. ארקדי אונויאטוב

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, יוחסו למשיב עבירות אינוס ומעשה סדום, אותן ביצע, על פי הנטען, בלילה שבין ה-28 ל-29 בחודש פברואר השנה. כתב האישום הוגש ביום 3.3.04, ומכוח החלטתו של בית המשפט המחוזי מחודש ניסן תשס"ד (מרץ 2004), נעצר המשיב עד תום ההליכים. עתה, משחלפו 9 חודשים מאז הוגש כתב האישום, עותרת המדינה, מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, להאריך את מעצרו של המשיב. בא-כוחו המלומד של המשיב, עו"ד ר' רפאלוב, מתנגד לבקשה זו משני טעמים: האחד, שיש בידו להצביע על כרסום שחל בראיות התביעה, וכוונת הדברים לחוות דעתו של מומחה אשר בחן את הראיות בתיק זה, והביע את הדעה לפיה היה המשיב עובר לביצוע העבירה שיכור עד כדי אובדן שליטה עצמית, ועל כן לא היה יכול לגבש כוונה פלילית. העניין האחר עליו סומך עו"ד רפאלוב את התנגדותו לבקשת המדינה, הוא הזמן הרב שחלף מאז הוגש כתב האישום מבלי שבירור אשמתו של שולחו התקדם ולו בצעד אחד.

באשר לחוות הדעת שבידי בא-כוח המשיב, סבורני שאין בה כדי להצביע על כרסום בראיות התביעה, ולכל היותר היא מציגה השקפה של בעל מקצוע אשר תצטרך להיבחן בבוא השעה מול הראיות הנוספות עליהן התבססה ההחלטה בדבר מעצר המשיב, ומכוחן עותרת המדינה להרשעתו. באשר לחלוף הזמן, אכן חלפו חודשים לא מעטים וטרם החלה שמיעת הראיות, אולם למחדל זה תרם בעיקר המערער, אשר מטעמים מובנים ביקש לאפשר לבא-כוחו ללמוד את חומר החקירה בלי דוחק של זמן. לאותן דחיות חוזרות ונשנות היתה סיבה נוספת - לאפשר לבא-כוח המשיב לסיים מגעים בהם החל עם המדינה, במטרה לייתר את שמיעתן של הראיות. רק במהלך חודש יולי 2004 הודיעו הצדדים כי מאמציהם להגיע לעמק השווה נכשלו, ואז קבע בית המשפט המחוזי מועדים להוכחות.

העולה מהאמור הוא, כי אין מנוס מלהורות על המשך מעצרו של המשיב, וזאת מן הטעם שעמד בבסיס החלטת המעצר המקורית של בית המשפט המחוזי מחודש מרץ 2004. אני מורה אפוא על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים, החל מיום 3.12.04 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 1043/04 של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, הכול לפי המוקדם.