בש"פ 10784/05 מוחמד מחאג'נה נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.11.05 (השופט כ' סעב) בב"ש 2943/05, בגדרה נעצרו העוררים עד תום ההליכים.

ב.(1) ביום 24.10.05 הוגש כנגד העוררים כתב אישום המייחס להם עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, יריות באזור מגורים, קשר לפשע, ועבירות בנשק.

(2) בכתב האישום נטען כי העוררים, אחים, קשרו קשר עם אביהם לירות בחוסיין רוך, אביה של אשת העורר 1 (להלן המתלונן), על רקע סכסוך בין המשפחות. לשם כך הצטיידו העוררים ואביהם – כנטען - באקדח. ביום 16.10.05 יצא המתלונן מביתו שבכפר ערערה והלך לכיוון רכבו אשר חנה סמוך לביתו. אותה עת, על פי הטענה, הגיעו העוררים ואביהם בעזרת רכב מדגם פיאט למקום ועצרו על יד המתלונן; העורר 1 יצא מהרכב, ניגש אל המתלונן וירה בו – כנטען – שלוש פעמים ברגליו על מנת לגרום לו חבלה חמורה. כתוצאה מהיריות נגרמו למתלונן שני פצעים מעל לגיד אכילס ברגלו השמאלית.

(3) עם הגשת כתב האישום נגד העוררים (האב ברח מתחנת המשטרה והוא בגדר עבריין נמלט) ביקשה המשיבה את מעצרם עד תום ההליכים. ביום 17.11.05 החליט בית המשפט המחוזי (העיכוב במתן ההחלטה נבע מבקשת העוררים להציג תצהירים התומכים בגירסתם ולהשלים טיעון) כמבוקש, בקבעו כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העוררים. כך בין השאר – כנקבע – העיד המתלונן כי ראה את העורר 1 יוצא מהרכב בפנים חשופות, ניגש אליו ויורה בו שלוש יריות. עדות זו נתמכה בעדויות אחרות, וכן נסתרה, על פי הקביעה, טענת האליבי של העוררים. בית המשפט ציין, כי כנגד המשיב 2 תלוי ועומד מאסר מותנה בגין עבירות נשק, וכי הורשע בשנת 2004 בעבירות של קשירת קשר ופריצה.

בית המשפט קבע, כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט על ידי השפעה על עדותן של שתי עדות, בת המתלונן הנשואה כאמור למשיב 1 ואחות המשיבים הנשואה לבן המתלונן. בית המשפט הסיק באשר לחשש השיבוש גם מכך, שהתצהירים אשר הוצגו מטעם העוררים באו מאת עדי התביעה, כדי לסייע לעוררים, אך אין בהם כדי להפחית מעוצמת הראיות: נוכח מסוכנות המשיבים והחשש הממשי לשיבוש הליכי חקירה שלל בית המשפט חלופת מעצר.

ג.(1) על החלטה זו הוגש הערר. נטען, כי חלופת המעצר שהוצעה, לפיה העוררים ישהו בבית אמם באום אלפחם, משיגה את תכלית המעצר. עוד נטען כי בית המשפט לא נתן די משקל לגילם הצעיר של העוררים ולעברו הפלילי הנקי של המשיב 1 ועברו הפלילי ה"דל" של המשיב 2. נטען כי אין די ראיות כדי להקים את עילת המעצר, שכן יש סתירות רבות בעדויות התביעה, וכי שגה בית המשפט בכך שלא נתן אמון בטענת האליבי של העוררים. נטען גם, כי למתלוננים היה מניע בעדויותיהם לכוון את האצבע המאשימה כלפי העוררים, וכי האירוע נושא כתב האישום אירע ב- 5:00 בבוקר בחשיכה, עובדה הפוגעת באמינות עדי התביעה. עוד נטען, כי תרשים זירת האירוע שהוכן על ידי המשטרה סותר את עדות אשת המתלונן, שכן היא לא יכלה לראות את העוררים נמלטים.

(2) בדיון נטען על-ידי בא כוח העוררים כי יש להעדיף עדותו של עד ניטרלי על זו של המתלונן ואשתו באשר לזיהוי; יש סתירות בעדות אשת המתלונן, ומן הנמנע כי היא זיהתה את התוקפים בתנאי חושך. נטען גם כי החקירה לא נערכה כדבעי. באשר לחלופה, העורר נעדר עבר פלילי, ואף לעורר 2 הרשעה אחת בלבד; גילם צעיר; ניתן איפוא לשיטתם למצוא חלופה.

(3) באת כוח המדינה טענה כי אין בתיק שאלה אמיתית של זיהוי, שכן מדובר בהיכרות מוקדמת בין המעורבים. מקבץ העדויות שפירטה מצביע לדעתה בבירור על זיהוי; המסוכנות עולה מתכנון מוקדם של הצטיידות בכלי נשק ללא רשיון, מארב מתוכנן, וירי לפנות בוקר בשכונת מגורים. גם העירוב המשפחתי בנישואי הצאצאים מעלה חשש לשיבוש. הגשתם של תצהירי עדי התביעה נחקרת, והיעלמות האב לאחר שנחקר אומרת דרשני.

(4) לשיטת בא כוח העוררים, לעניין השיבוש אין שהותם של העוררים במעצר מעלה או מורידה, נוכח העירוב המשפחתי האמור בנישואי "בדל" ("חליפין" בין המשפחות – בת לבן ובן לבת).

ד.(1) עיינתי בתיק הראיות כולו. לדעתי אין ספק בראיות לכאורה – וכמובן, בראיות לכאורה עסקינן. בעקבות סכסוך מיום 14.10.05 בין שתי המשפחות של המתלונן והעוררים, הגיעו – על פי העדויות – העוררים ואביהם אל בית המתלונן כתום יומיים, בשעות עלות השחר של 16.10.05, ועל פי זיהויו על-ידי המתלונן ירה בו חתנו. הדבר עולה מהודעת המתלונן ורעייתו ביום המקרה (16.10.05), מחיזוק על-ידי בתם וכלתם וכן שכן מ-16.10.05, מעימותים בין המתלונן ורעייתו לעוררים ב-19.10.05 ועוד כיוצא באלה, וכן מעדות המתלונן, ומעדות איש המשטרה א' דהאן (20.10) שהגיע למקום מיד לאחר המעשה על הנעשה במקום. יצוין כי כנגד העורר 2 תלוי ועומד מאסר על תנאי (גזר דין מיום 21.10.04). אף שבא כוח העוררים עשה כמיטב יכולתו להחליש את עוצמת הראיות, סבורני כי לעת הזאת, בשלב הלכאורי, הורם הנטל, ואין מקום להתערבות בקביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לראיות.

(2) היש מקום לבחון חלופת מעצר? אכן עברו של עורר 1 נקי לעומת עורר 2. ואולם העורר 1 הוא החשוד העיקרי בענייננו, והמדובר בפגיעה מתוכננת לכאורה, וסכסוך משפחתי אינו יכול להצדיק דבר זה כל עיקר. לעת הזאת דומני שבשקלול אין מקום להתערבות אף בעניין זה בהחלטתו של בית המשפט קמא. בנסיבות התיק, סבורני מבלי לקבוע מסמרות, כי יש מקום לשמוע תחילה את עדויותיהם של עדי התביעה (אותם שאינם שוטרים) בטרם יישקל נושא החלופה, ועל כן איני מביע דעה עליה.

(3) נוכח האמור, איני נעתר לערר.