החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 10793/03 מדינת ישראל נ. אחמד כבהה

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · הארכת מעצר עד תום ההליכים מכוח סעיף 62בקשת המדינה להורות על מעצר נאשם עד תום ההליכים לאחר חלוף המועד שקבע המחוקק

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון הורה על מעצרו של המשיב ל-90 ימים, לאחר שמשפטו התמשך מעבר למועד שקבע המחוקק. נקבע כי חומרת העבירות המיוחסות לו, הסכנה הנשקפת ממנו והתקדמות הדיון לסיומו מצדיקים את המשך המעצר, וכי קצב הדיון בבית המשפט המחוזי היה סביר.

העובדות

נגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, חיפוי, מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת ועבירות נשק וירי. המשיב נעצר עד תום ההליכים, ומשלא הסתיים משפטו במועד שקבע המחוקק, ביקשה המדינה להורות על מעצרו מחדש. התביעה סיימה את הבאת הראיות והדיון נקבע לסיום פרשת ההגנה.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להורות על המשך מעצרו של נאשם שמשפטו לא הסתיים במועד שקבע המחוקק, בשל חומרת העבירות והסכנה הנשקפת ממנו?
  2. 2.האם קיצב הדיון בבית המשפט המחוזי היה סביר ביחס להליך המשפטי?

הלכות

  1. 1

    חומרת העבירות לבדה יכולה להצדיק את המשך המעצר, כאשר הסכנה הנשקפת מהנאשם והתקדמות ההליך לסיומו מצדיקות את ההמשך.

    ״נדמה כי אין צורך לומר עד כמה מופלגת היא חומרתן של העבירות אשר יוחסו למשיב, ועניין זה לבדו מצדיק את המשך מעצרו.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • מעצר
  • תום ההליכים
  • סעיף 62
  • סכנה הנשקפת
  • מגע עם סוכן חוץ
  • חיפוי
  • מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

10793/03

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

אחמד כבהה

בקשה שניה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –

מעצרים), התשנ"ו-1996 בת.פ. 820/02 של בית המשפט המחוזי בחיפה

תאריך הישיבה: י"ט בכסלו

תשס"ד (14.12.2003)

בשם המבקשת: עו"ד דגנית

כהן-ויליאמס

בשם המשיב: עו"ד מוחמד

נעאמנה

החלטה

בחודש דצמבר 2003, הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד המשיב, בו יוחסו לו עבירות של מגע עם סוכן חוץ, חיפוי, מתן שירות להתאחדות בלתי-מותרת, עבירות בנשק וירי באזור מגורים. נטען, כי בתאריך 10.12.02, בשעות הלילה, פגש המשיב את אחד המחבלים אשר ביצעו את הפיגוע בקיבוץ מצר, פיגוע בו מצאו את מותם חמישה בני אדם. לבקשת אותו מחבל הסכים המשיב לקבל לידיו לשמירה את נשקו, רובה מסוג 16- M ותחמושת, כדי שאותו מחבל יוכל לנוע חופשי ומבלי לעורר חשד. בהמשך, נדרש המשיב להחזיר את הרובה, ועל פי דרישתו הוא קיבל בתמורה אקדח ומכשיר פלאפון. המשיב נעצר בשעתו עד לתום ההליכים, ומשלא הסתיים משפטו במועד שקצב המחוקק, מבקשת המדינה לחזור ולהורות על מעצרו מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. לבקשה זו מתנגד בא-כוח המשיב, אשר סבור כי ההליכים בעניינו של שולחו התמשכו יתר על המידה ובאופן בלתי סביר, ועל כן הגיעה השעה להעדיף את חירות הפרט על פני אינטרס הכלל, חרף חומרתן של העבירות המיוחסות לו.

נדמה כי אין צורך לומר עד כמה מופלגת היא חומרתן של העבירות אשר יוחסו למשיב, ועניין זה לבדו מצדיק את המשך מעצרו. יותר מכך, סבורני כי בית המשפט המחוזי קיים את משפטו של המשיב בקצב סביר, ומכל מקום ההליכים עומדים בפני סיומם, הואיל והתביעה סיימה את הבאת הראיות ביום 12.11.2003, והדיון עתיד להימשך ביום 18.12.2003 לסיום פרשת ההגנה.

נראה אפוא כי הכרעת הדין בתיק זה עתידה להינתן במועד קרוב, ולנוכח הסכנה הנשקפת מהמשיב, אני סבור כי הצורך בהמשך מעצרו הוא בלתי נמנע.

לפיכך, אני מורה על מעצרו של המשיב ל-90 ימים, החל מיום 22.12.2003, או עד למתן פסק דין בת.פ. 820/02 של בית המשפט המחוזי בחיפה, על פי המוקדם מביניהם.

ניתנה היום, י"ט בכסלו תשס"ד

(14.12.2003).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1חומרת העבירות לבדה יכולה להצדיק את המשך המעצר, כאשר הסכנה הנשקפת מהנאשם והתקדמות ההליך לסיומו מצדיקות את ההמשך.