בש"פ 10797/02 יצחק לופטג נ. מדינת ישראל

העוררים בשני התיקים נעצרו לחקירה בשל חשד לקשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לרצח ונשיאת נשק שלא כדין. מעצרו של העורר דוד אטיאס הוארך על-ידי בית-משפט השלום עד ליום 25.12.02; מעצרו של העורר יצחק לופטג הוארך עד ליום 24.12.02; ואילו מעצרו של העורר יהודה ממן הוארך עד ליום 23.12.02. בעררם לבית המשפט המחוזי השיגו העוררים על צדקת המעצר ובעיקר על אורך התקופות שנקבעו בהחלטת בית-משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את ערריהם. לעניין צדקת המעצר קבע, לאחר עיון בחומר חקירה, שאכן קיימות ראיות טובות לכאורה למעורבות העוררים במעשי העבירה המיוחסים להם, וכי קיים גם חשש כי שחרורם מן המעצר יביא לשיבוש מהלכי החקירה. באשר למשך תקופת המעצר ציין השופט המלומד בהחלטה, כי במהלך הדיון אמנם הציע לנציג המשטרה להסתפק בשלב זה בתקופה קצרה יותר, ואולם משעיין בחומר החקירה וברשימת הפעולות שהמשטרה מבקשת לבצע במסגרת החקירה, שוכנע שאכן נדרש להעמיד לרשות המשטרה את פרק הזמן שנקבע בהחלטת בית משפט השלום. מטעמים אלה פסק לדחות את העררים.

לפניי עררים על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בפתח הדיון עיינתי במסמך חסוי שהוצג על-ידי בא-כוח המשיבה ונחה דעתי כי צדקו ערכאות קמא בקביעתן שנגד העוררים קיימות ראיות טובות לכאורה לביסוס החשדות. הסניגורים המלומדים הגבילו את טענתם לעניין אורך תקופת המעצר. הטענה המרכזית היא שככלל ראוי להסתפק בצווי מעצר לתקופות קצרות, ובכך לאפשר לבית-משפט השלום לפקח מקרוב על התקדמות החקירה ולשוב ולבחון, מפעם לפעם, אם צורכי החקירה עודם מצדיקים את החזקת החשודים במעצר. עמדה זו בעיקרון מקובלת עלי, אך ברי שביישום הכלל הזה יש להתחשב בנסיבותיו של המקרה הנתון; ויש שמלכתחילה עשוי בית-משפט השלום להעריך כי מורכבותה של החקירה והפעולות שיש לבצע במהלכה מחייבות הארכת המעצר בהחלטה ראשונה לתקופה ארוכה יחסית. השופט המלומד בבית המשפט המחוזי התרשם כי כזה הוא המקרה הנדון, ומשעיינתי בחומר החסוי שהוצג לפני על-ידי התביעה, אין לי אלא לומר כי אני תמים דעים איתו לחלוטין.

מן האמור נובע כי העררים אינם מקימים עילה להתערבותי בהחלטות. ואולם משנוכחתי כי החקירה לגבי שלושת החשודים מתנהלת במקביל וגם הדיונים בענייניהם לפני ערכאות קמא התנהלו במאוחד, הצעתי לבא-כוח המשיבה להסכים לקיצור מעצרם של העוררים דוד אטיאס ויצחק לופטג, באופן ששלושת העוררים יוכלו להיות מובאים לפני בית-משפט השלום באותו מועד. בא-כוח המשיבה, לאחר היוועצות עם נציגי היחידה החוקרת, קיבל את הצעתי. חשוב להדגיש שקבלת ערריהם של דוד אטיאס ויצחק לופטג איננה בשל צידוק לקצר את מעצריהם, אלא אך ורק לשם הקלת הנטל הרובץ על המשטרה ועל בית המשפט בכך שניתן יהיה לברר את ענייניהם באותה ישיבה ולפני אותו שופט, ולא יהיה צורך להקדיש לכך שלוש ישיבות נפרדות.

התוצאה המעשית היא שעררו של יצחק לופטג בבש"פ 10797/02 ועררו של העורר 1 בבש"פ 10798/02, דוד אטיאס, מתקבלים במובן זה שמעצרם על-פי הפקודה הקיימת יקוצר עד ליום 23.12.02.