בש"פ 10806/03 מיקו מרלי נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים יוחסו לעורר שני אישומים, אשר על פי הנטען התרחשו בחודש אוקטובר 2003. באירוע הראשון ירד העורר מדירתו וביקש מבעל חנות סמוכה להנמיך את עוצמת המוסיקה המופעלת על ידו. נטען, כי במהלך הדו-שיח בין השניים קילל העורר את המתלונן ואיים לפגוע בו, וכאשר הודיעה חברתו של המתלונן כי הזעיקה את המשטרה, בעט בה העורר וירק בפניה. לאחר יומיים שב העורר ואיים לפגוע במתלונן ובחברתו, וכאשר שבו השניים וירדו מדירתם, המתין להם העורר כאשר הוא אוחז בסכין. על פי גרסת המשיבה, התנפל העורר על המתלונן ודקר אותו בבית השחי תוך שהוא צועק "אני אהרוג אותך", ובעקבות כך יוחסו לו עבירות של איומים, תקיפה, ופציעה בנסיעות מחמירות.

בבקשה שהגישה המשיבה לבית משפט השלום, היא עתרה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט, כי בידי המשיבה מצויות ראיות לכאורה לנטען על ידה בכתב האישום, וכן נמצא כי מהעורר נשקפת סכנה וגם עברו הפלילי אינו מדבר בזכותו. חרף זאת, ומאחר ומדובר באדם נכה, החליט בית המשפט להסתפק בחלופת מעצר אשר עשויה להרחיק את העורר מקרבת המתלוננים.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, ובמהלך הדיון בו התברר כי האדם שהוצע כדי לפקח על תנועות העורר בעת שיתהלך חופשי, יתקשה לעשות זאת. גם חלופה נוספת שהוצעה על ידי העורר, נבחנה על ידי שירות המבחן ונמצאה לא-ראויה. במצב זה לא נותרה בידי בית המשפט המחוזי דרך אחרת זולת מעצרו של העורר, ולאותה החלטה תרמה גם העובדה שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו הפעם תוך הפרתם של תנאי שחרור אותם קבע בית המשפט בתיק אחר המתנהל נגדו.

בהחלטה זו של בית המשפט המחוזי לא מצאתי כי נפל פגם המצדיק את התערבותי, באשר היא לא שללה את האפשרות שהעורר ישוחרר ממעצרו. אולם, הדבר מותנה בכך שתמצא חלופת מעצר ראויה אשר תאיין את הסכנה הנשקפת מהעורר, ותניח את דעתו של בית המשפט. חלופה כזו טרם הוצעה, ועל כן לא נוצרו הנסיבות אשר יאפשרו את שחרור העורר.

הערר נדחה.