בש"פ 10835/05 מדינת ישראל נ. מוחמד אוסרוף

א.ארבעה עררים על החלטותיו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט רוזן) בב"ש 93433/05 מן הימים 22.11.05, 29.11.05 ו-11.12.05, בגדרן נדחו בקשותיה של העוררת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בת"פ 40298/05, והוחלט על שחרורם למעצר-בית בתנאים מגבילים. שלושה מן העררים הם מטעם המדינה נגד שחרור המשיבים למעצר-בית; ערר אחד הוא מאת המשיב 4 (עאבד עיאש), ובו מתבקש ביטולם של תנאי מעצר-הבית.

ב.(1) נגד המשיבים וכן נגד שני אחרים הוגש כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. כתב-האישום מייחס למשיבים ביצוע עבירות של סחר בסם מסוכן ושל החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973.

(2)(א) לפי הנטען באישום הראשון, בשנת 2005 עמדו מוחמד עיאש (הנאשם 1 בכתב האישום) (להלן מוחמד) ובנו, עאבד עיאש (להלן עאבד), בראש רשת של סחר בסמים מסוכנים מסוג הרואין וקוקאין ביפו. על-פי האישום, שימש מוחמד אוסרוף (להלן אוסרוף) שותפו של עאבד לסחר ולהחזקה בסם. בנוסף שימשו בילאל מוסלם (להלן בילאל) ומוחמד אבו חסירא (להלן אבו חסירא) "פועלים" ומתווכים לעסקאות הסמים השונות בעבור מוחמד ועאבד. לפי הנטען באישום הראשון, נהגו מוחמד אבו עמארה (להלן אבו עמארה או המפליל) ובנו מחמוד (הנאשם 6 בכתב האישום) למכור סם מסוכן מסוג הרואין, המחולק למנות, מבית מגוריו של מוחמד ועבורו, תחת תצפית והשגחה של מוחמד ועאבד (לסירוגין) ממרפסת הבית. אבו עמארה העביר את פדיון המכירה לידי מוחמד וקיבל בתמורה סמים לצריכה עצמית. עוד נטען באישום הראשון, כי במהלך שנת 2005 קשרו ארבעת המשיבים קשר עם אבו עמארה לשם סחר והפצה של קוקאין. במסגרת הקשר ולשם קידומו מסרו בילאל ואבו חסירא לאבו עמארה פתקים שעל גבם נרשם מספר של טלפון נייד שמצוי בחזקתו של בילאל, וזאת, לפי הטענה, על מנת להפנות אליהם צרכני סמים ביפו המעוניינים ברכישת קוקאין. בילאל ואבו חסירא נהגו לפגוש את צרכני הסמים בבית המגורים של מוחמד ועאבד ומכרו להם במקום, עשרות פעמים, סמים מסוכנים מסוג קוקאין המחולקים למנות, תמורת מאות שקלים למנת סם. את דמי האתנן ממכירת הסמים העבירו בילאל ואבו חסירא לידיהם של עאבד ושל אוסרוף. עוד נטען כי במסגרת הקשר העביר אוסרוף לאבו עמארה עשר מנות של קוקאין כדי שימכרן לצרכני סמים. את פדיון המכירה בסך 1,400 ₪ העביר אבו עמארה לידי אוסרוף, ובתמורה קיבל ממנו סך של 100 ₪ במזומן.

(ב) כנטען באישום השני, ביום 20.9.05 החזיקו מוחמד ועאבד, ביחד עם אבו עמארה ועם בנו מחמוד, 254.009 גרם נטו של הרואין וכן 14.675 גרם נטו של קוקאין, כשהם מחולקים לעשרות מנות סם ומוסתרים בתוך לול בחצר האחורית של בית המגורים של מוחמד ועאבד. עוד נטען כי מוחמד ועאבד, נהגו לצפות ולפקח על המתרחש בחצר האחורית מתוך חדרו של עאבד באמצעות מסך מוניטור שהוצב בחדר ושחובר למצלמות משוכללות שהשקיפו, בין היתר, על אותו מקום.

ג.בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת העוררת לעצור את המשיבים עד תום ההליכים, בקבעו ביום 9.11.05 כי עוצמת הראיות נגדם מוגבלת. בין השאר נקבע כי עדות אבו עמארה אינה סדורה, אין בה מספרי עסקאות, כמויות סמים וכן שמות קונים, והמדובר בעד שותף הטעון חיזוק. לפיכך נקבע כי יש לבחון בזהירות חלופת מעצר לגבי המשיבים, והוזמנו תסקירי מעצר. לאחר עיון בתסקירים, החליט בית-המשפט ביום 22.11.05 לשחרר את אוסרוף ואת בילאל למעצר-בית מוחלט בערבות עצמית וצד ג' על-סך 50,000 ₪ ובפיקדון כספי על-סך 10,000 ₪, כל-אחד. נקבע כי אוסרוף ישהה בבית אביו ביפו בפיקוח האב, וכי בילאל יימצא בבית סבו וסבתו ביפו בפיקוח הסבתא והדודה. ביום 29.11.05 הורה בית-המשפט המחוזי על שחרורו של אבו חסירא למעצר בית מוחלט בבית בעלה של דודתו ביפו ובפיקוחו וכן בערבות עצמית וצד ג' על-סך 50,000 ₪ ובפיקדון כספי על-סך 10,000 ₪. ביום 11.12.05 החליט בית-המשפט לשחרר את עאבד למעצר בית מוחלט בבית דודתו בבת-ים ובפיקוחה, אף הוא בערבות עצמית וצד ג' על-סך 50,000 ₪ ובפיקדון כספי על-סך 10,000 ₪.

ד.(1) בעררים מטעם המדינה על החלטות אלה נטען כי יצאה שגגה מתחת ידו של בית-המשפט המחוזי, בכך שקבע כי עוצמת הראיות הלכאוריות העומדות נגד המשיבים היא מוגבלת. לטענת המדינה, קיימות נגד המשיבים ראיות לכאורה בעוצמה מספקת למעצרם עד תום ההליכים. המדינה אינה מכחישה כי אבו עמארה הוא נרקומן שהיה ב"קריז" במהלך חקירתו, וכי עדותו נגד המשיבים אינה חפה מסתירות. עם זאת, המדינה טוענת כי ליבת עדותו המפלילה של אבו עמארה נגד המשיבים נתמכת בראיות חיצוניות: הימצאות סמים מסוכנים במחבוא בחצר בית מגוריהם של מוחמד ושל עאבד; הימצאות טביעות אצבעות של מוחמד ומחמוד על שקיות הניילון שבתוכן נארז הסם; הימצאות מסך מוניטור מפוצל לארבעה מסכי מצלמות (הצופה לחצר שבה הוחזקו הסמים) בחדר השינה של עאבד; הימצאות פתקאות, שעל גבן נרשם מספר של טלפון נייד שבחזקת בילאל, הן על גופו של אבו עמארה (עת נעצר), הן ברכבו של אוסרוף, והן על גופו של בילאל; והימצאות מכשיר טלפון נייד, שמספרו כמספר שנרשם על הפתקאות הללו, בחדרו של בילאל. עוד נטען, כי אבו עמארה ידע למסור פרטים קונקרטיים, לדוגמה: סוג הרכב ששימש, לפי הטענה, את אבו חסירא לשם ביצוע עסקאות הסמים (סובארו לבנה – המצויה בחזקתו של אוסרוף); תפקידו של אבו חסירא בארגון (נהג) וציוותו (במשמרות של שניים); ומשך עיסוקו של עאבד בסחר בסמים עובר למעצר (כשמונה חודשים). בנוסף טוענת העוררת כי בראיות שנמצאו לחיזוק עדותו של אבו עמארה ביחס לחלק מן הנאשמים יש כדי לחזק את עדותו כולה. עוד נטען, כי יש להעניק משנה תוקף לאמינות עדותו של אבו עמארה, הואיל ובה הפליל בראש וראשונה את עצמו.

(2) בנוסף טוענת המדינה, כי קיימת נגד המשיבים עילת מעצר בגין חזקת המסוכנות הסטטוטורית הנלמדת מטיב העבירות המיוחסות להם ובגין חשש משיבוש הליכי משפט. לפי הטענה, יש חומרה יתירה בכך שמדובר, לפי האישום, בפעילות עבריינית מאורגנת, ענפה וממושכת. עוד נטען כי מדיניות האכיפה של המלחמה בנגע הסמים מחייבת מעצר עד תום ההליכים.

(3) באשר לחלופות המעצר טוענת המדינה, כי אין בחלופות שנקבעו כדי לאיין את מסוכנות המשיבים. בעניין זה נטען, כי כל חלופות המעצר מצויות בסמיכות ליפו או ביפו גופא – שבה, לפי האישום, מצוי מוקד פעילותם העבריינית של המשיבים, וכי כל החלופות הן בביתם של קרובי משפחה, דבר המפחית מיעילותן ואין בו כדי למנוע המשך פעילות עבריינית מן הבתים. עוד נטען כי שגתה הערכאה קמא כשלא אימצה את המלצת שירות המבחן להעמיד את אבו חסירא ואת בילאל בפיקוח מעצר מטעם שירות המבחן לתקופה של שישה חודשים, וכן שגתה כנטען כשלא ייחסה משקל מספיק להתרשמות שירות המבחן כי עאבד אינו נוטל אחריות על המיוחס לו, וכי אבו חסירא אינו לוקח אחריות על מצבו. צוין כי לכל המשיבים, למעט בילאל, עבר פלילי. לחובת בילאל צוינו תיקים פתוחים בעבירות סמים ורכוש משנת 2005.

(4) בערר מטעם עאבד נטען, כי שגה בית-המשפט המחוזי בקבעו כי יש ראיות לכאורה נגדו, ולוא גם בעוצמה מוגבלת. לעניין זה, נטען כי עדות המפליל בעייתית משום היות אבו עמארה נרקומן, שמסר עדותו בחקירה בהיותו ב"קריז" תוך ניצול מצבו על-ידי החוקרים ותוך ציפייה לטובת הנאה תמורת עדותו; עוד נטען כי עדותו מקוטעת, מנותבת על-ידי החוקר ומרובת ניחושים. נטען כי בעדותו נוקב המפליל במספר כולל של עסקאות, ואינו יודע לציין באופן קונקרטי בכמה ובאילו עסקאות השתתף כל נאשם, מה היקפן, ומה שמות הצרכנים, המועדים והמקומות הנוגעים להן. נטען כי אין בנמצא ראיות הקושרות את עאבד למעשים המיוחסים לו בכתב-האישום, משום שהמפליל טוען כי הסם שייך לאביו של עאבד, כי לא ראה את עאבד חותך סמים או מתעסק בהם, ואינו יודע היכן מחביא עאבד את הסמים. עוד נטען כי בעדות המפליל עולות סתירות בשאלות כגון אם מוכר עאבד סמים אם לאו, וכמה זמן – אם בכלל – עושה עאבד כן (תמליל 396/05, עמ' 7, 24-23), ואם ביקש המפליל לעבוד אצל עאבד או לא (שם, עמ' 8, 27, 70). עוד נטען כי במקום אחר חזר בו אבו עמארה מכל אשר ייחס לעאבד בחקירתו (תמליל 208/05, עמ' 11-10). בנוסף נטען כי עאבד התגורר בבית עם אביו, מוחמד, ולכן ממצאים שונים שנמצאו בבית או בחצריו – דוגמת הסמים, המוניטור והמצלמות - לא מן הנמנע שהיו בבעלותו ובשליטתו הבלעדיים של האב, ואפשר שהמוניטור והמצלמות שימשו לצרכי ביטחון אישי. בערר צוין כי עאבד הוא צעיר בן 22, העומד להינשא, ובעל עבר פלילי מצומצם. עוד צוין כי שמיעת הראיות בתיק טרם החלה וכי היא צפויה להימשך זמן רב נוכח מורכבות התיק וריבוי הנאשמים בו. לפיכך נטען בערר כי יש מקום לבטל את תנאי מעצר-הבית המלא שהוטלו על עאבד, המכבידים עליו ועל משפחתו, ולשחררו בתנאים מגבילים הכוללים ערבויות ואיסור יצירת קשר עם המעורבים בפרשה בלבד.

(5)(א) בדיון שב בא-כוח המדינה וטען כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים המחזקות את עדותו של המפליל, וכי אין מקום לשחררם; ואין בחלופות המעצר המוצעות כדי לאיין את מסוכנות המשיבים. בנוסף לאמור, ציין בא כוח המדינה לגבי אוסרוף את בכירותו ברשת כפי שתיאר אותה אבו עמארה. עם זאת ציין בהגינותו כי לגבי אבו חסירא אין עדות חיזוק ישירה למה שמסר אבו עמארה. עיקר הדגש בהנמקת המדינה היה המסר הגרוע שבשחרור המשיבים לחלופה, כשהמדובר ברשת ענפה ובכמויות גדולות של סם.

(ב) באי-כוח המשיבים טענו כי עדותו של המפליל לוקה בסתירות, בחוסר קונקרטיות ובאי ידיעה, ונטולת חיזוקים מספיקים, וכי אין ראיות לכאורה נגד המשיבים או מסוכנות המצריכות את מעצרם. עוד צוינו גילם הצעיר של המשיבים - עאבד ואוסרוף בני 22, בילאל בן 18 ואבו חסירא בן 20 – והמלצות התסקירים בעניינם.

(ג) בא-כוח עאבד טען להעדר ראיות ולהעדר חיזוקים של ממש; אלה שישנם קלים לשיטתו מנוצה; המוניטור בא גם לביטחון אישי.

(ד) באת-כוח אוסרוף טענה כי לגביו ציין המפליל שאינו יודע על פעולתו.

(ה) בא-כוח בילאל טען כי לשולחו אין עבר פלילי, וכי כל דברי המפליל כלפיו הם "תיזה רעיונית" מעורפלת ללא קונקרטיזציה. החלופה שנבחרה טובה לשיטתו.

(ו) באת-כוח אבו חסירה טענה כלפי הראיות נגד שולחה כי אין בהן "בשר" וחיזוק.

ה.(1) לאחר העיון באותן ראיות שהועמדו לרשותי ובתסקירי שירות המבחן נראה לי על פני הדברים, כי הגם שעדותו של אבו עמארה בעייתית, והצביע על כך בית המשפט קמא, ניכרים בה לכאורה דברי אמת, בגרעין או בליבה, בפרשה כולה ובעניינים ספציפיים לא מעטים. ראשית, הגם שאבו עמארה היה ב"קריז" של נזקקות לסם ויש בהחלט "עליות ומורדות" בדבריו, בחינת "אין ולאו ורפיא בידו" ("כן ולא ורפה בידו" ( בבלי, שבת קי"ג א'; ורש"י שם: "רפויה היתה התשובה בידו...")), למשל בעניין עאבד, יש גם מידע לא מועט שהוא ענייני ובעל תוכן הנושא פוטנציאל ראייתי (הלכת בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י, פ"ד נ(2), 133 (הנשיא ברק) . ראיה לדבר הם החיזוקים החפציים שבחומר החקירה התואמים את דבריו במשטרה, כגון הפתקאות שנמצאו אצל חלק מן המשיבים או ברכבם (בילאל, אוסרוף). ראיתי פתקאות אלה, הנחזות כצורת שיווק שהיא שכיחה במקומות שונים להשכרת דירה או לשירותי עזרה בבית, ונתחדש לי שלכאורה הגיעה גם לסחר הסמים; מספר הפלאפון שהיה רשום על הפתקאות ושתאם את הטלפון שברשות בילאל; ועוד עניינים שיימנו להלן. ואולם הדברים אינם פשוטים בשל רקעו הנרקומני של המפליל, שותפותו בעבירות וה"קריז" שבו היה נתון בחקירה, ולכן אין מנוס מהתיחסות לדבריו בזהירות, עם כל תחושתי כאמור שהם משקפים ביסודם גרעין נכון בעניינים שונים. סיפור הפרשה מעלה חשדות כבדים נגד כל המשיבים, ואולם, אין בכך כדי לפטרנו מהידרשות לראיות הפרטניות. מעל לדברים מרחף הקושי במאבק בסחר הסמים, שבו תלויה המשטרה לא אחת (ולמשל כשאין "סוכן משטרתי" שהוא שוטר ולא עבריין), בשותפים לעבירה או בצרכני סם.

(2) לחובת עאבד עומדת עדות המפליל, לפיה עובד הוא ב"קריסטל" (קוקאין) (תמליל 396/05 עמ' 6, 32, 86); תפיסת סם מסוכן מסוג קוקאין בחצר בית מגוריו, שהוא בית אביו; והימצאות מוניטור בעל מסך מחולק הצופה באמצעות מצלמות, בין היתר, על מחבוא הסמים שבחצר, בחדרו שלו, וקשה מאוד להלום היעדר מעורבות שלו בנושא הסמים. מנגד עומדות הסתירות כאמור בעדות המפליל לגביו, לפיהן לא ראה את עאבד מוכר, או חותך סם (תמליל 208/05, עמ' 7) וכי עאבד מהווה "קרבן" (שם, עמ' 11-10).

(3) לחובתו של אוסרוף עומדות עדותו של המפליל, כי אוסרוף הוא שותפו של עאבד לעיסוק ב"קריסטל" (תמליל 396/05, עמ' 24, 26, 28, 33, 86), וכן עדות קונקרטית של המפליל, לפיה קיבל הוא מאוסרוף כשבועיים קודם למועד החקירה חבילה של 10 מנות "קריסטל" כדי למכרה; משמכר העביר לאוסרוף את הפדיון בסך 1,400 ₪ וקיבל תמורתו סך של 100 ₪ (שם, עמ' 88-87); תפיסת פתק עם מספר טלפון נייד המשמש לפי עדות המפליל לשם מכירת הסמים (שם, עמ' 37) ברכב שנתפס אצל אוסרוף (דו"ח פעולה מיום 8.9.05, עמ' 1); תפיסת קטנוע המשמש למכירת הסם לפי עדות המפליל (תעתיק 396/05, עמ' 26) בחזקתו של אוסרוף (דו"ח פעולה מיום 8.9.05, עמ' 1); תפיסת סובארו לבנה חדשה אצל אוסרוף, שעליה מעיד אוסרוף בחקירתו כי רכשה לאחרונה, העבירה על-שם בילאל (עדות אוסרוף מיום 28.9.05, עמ' 6) ונתנה לשימושו של אבו חסירא (שם, עמ' 3) או של אחד עלאא (בנוכחותו) (שם, עמ' 4), ושעליה מעיד המפליל כי היא משמשת לנסיעת בילאל (עם הנהגים: אבו חסירא או עלאא) לצורך מכירת הסם (תמליל 396/05, עמ' 34-33, 83).

(4) לחובתו של בילאל עומדות עדותו של המפליל על תפקידו במכירת הסם ובמתן הפתקים עם מספרי הטלפון הנייד להפצה לאבו עמארה (תמליל 396/05, עמ' 33, 39, 84-81); תפיסת שני פתקים עם מספרי טלפון נייד כאמור (דו"ח פעולה מיום 28.9.05, 9:30 עמ' 1), ששימשו לפי עדות המפליל לשם מכירת הסם; תפיסת מכשיר טלפון נייד בחדרו של בילאל (דו"ח פעולה מיום 28.9.05, 10:15 עמ' 1), שצילצל כאשר חויג מספר הטלפון שנרשם על הפתקים (דו"ח בדיקת מספר פלאפון מיום 28.9.05); עדות המפליל כי בתא המתנה בו נפגשו אמר לו בילאל, כי לא ידבר אתו ויגיד שאינו מכיר אותו (דו"ח תשאול מיום 28.9.05, עמ' 1).

(5) לחובתו של אבו חסירא עומדות עדותו של המפליל בדבר תפקידו במכירת הסם (תמליל 396/05, עמ' 84-81); עדותו של אוסרוף כי נתן לו להשתמש במכונית הסובארו הלבנה שרכש לאחרונה (עדות אוסרוף מיום 28.9.05, עמ' 3), המתיישבת עם עדות המפליל (לעיל), כי אבו חסירא נוהג במכונית סובארו לבנה וחדשה לשם עסקאות הסמים; והימצאות פתק עם מספר טלפון נייד ברכב, המשמש לפי עדות המפליל לשם מכירת הסם (לעיל).

(6) עולה, כי נגד כל המשיבים קיימות ראיות לכאורה בעבירות הסמים שבהן עסקינן, וכן קיימת לגביהן חזקת מעצר סטטוטורית. בעבירות אלה קבעה הפסיקה לא אחת כי רק בנסיבות חריגות יימנע בית המשפט מלהטיל מעצר עד תום ההליכים. קל וחומר אם הן מבוצעות באופן ארגוני ושיטתי (למשל, בש"פ 8593/01 מ"י נ' מונדר (השופט לוי); בש"פ 7819/04 מוגרבי נ' מ"י

(השופטת חיות)). זאת נוכח צרכי המאבק בסמים, לא כל שכן במה שנראה לכאורה כרשת של סחר בסמים הבנויה בהיררכיה.

(7) ואולם, עלינו להידרש, כפי שעשה בית המשפט קמא, אף לעוצמת הראיות. פשיטא שהעוגן העיקרי של התביעה בפרשה דנא תלוי בהכרעת בית המשפט הדיוני באשר לאמינותו של אבו עמארה, בשעה שיעיד או על פי החומר הראייתי הקיים כיום אם יוגש. כשלעצמי סבורני כי מבחינת עוצמת הראיות יש מדרג מסוים בין אוסרוף ובילאל מזה לבין עאבד ואבו חסירא מזה; לדעתי עוצמת הראיות לגבי אוסרוף ובילאל אינה חלשה. עדות המפליל מחוזקת משמעותית על-ידי הפתקאות עם מספרי הטלפון וכן הרכב.

(8) באשר לעאבד ולאבו חסירא סבורני כי קיימות ראיות לכאורה אך בעוצמה פחותה. לגבי עאבד הקושי הוא בשינויים שבהתיחסות המפליל אבו עמארה, ולגבי אבו חסירא – בהעדר חיזוקים, נושא שלגביו אין מחלוקת.

(9) השאלה עתה, לגבי אלה ואלה, נוכח המסוכנות הסטטוטורית והספציפית היא, האם יש מקום למעצר עד תום ההליכים בנסיבות פרשה חמורה זו, או ישנה חלופת מעצר שניתן להפיג בה את המסוכנות, ואם כן – האם החלופות הספציפיות שקבע בית המשפט קמא די בהן. האינטרס הציבורי הבסיסי כאן הוא מעצר עד תום ההליכים, אך יש לבדוק כל אחד מהמשיבים לעניינו.

(10) לא בקלות, ולאחר עיון רב, באתי לכלל מסקנה כי בנסיבות הספציפיות של התיק יש מקום לבדוק חלופה. באשר למשיבים עאבד ואבו חסירא, הדברים נובעים מטעמו של בית המשפט המחוזי באשר למסכת הראיות; הקשיים שיש בהן, מצדיקים בנסיבות חלופה. באשר למשיבים אוסרוף ובילאל, לא ראיתי מקום לעת הזאת להבדיל ביניהם לבין שני האחרים. נמסר כי לחלק מהמשיבים עבר פלילי, אך אין לפני גליונות ההרשעות הקודמות. אך לגבי כולם ראיתי לנכון, מן האינטרס להגנה על הציבור, להחמיר משמעותית את תנאי השחרור, כפי שיפורט להלן.

(11) אין מקום לשהות המשיבים ביפו או בסביבתה (כגון בת ים) ואין מקום לפיקוח קרובי משפחה. כבר צוין בפסיקה בעבר הקושי שבקביעת קרובי משפחה כמפקחים, וגם פשיטא הוא ששהות באיזור יפו בנסיבות היא פרצה קוראת לעבירה לאנשים שעל פי הראיות לכאורה כשלו בסחר בסמים ביפו. הדברים נאמרים חרף התסקירים בהם עיינתי, אף שאני מכבד כמובן את עבודתו ואת התיחסותו של שירות המבחן, ומתוך דאגה לשלום הציבור.

(12) התוצאה היא שהמשיבים יעבירו לשירות המבחן בהקדם, ולא יאוחר מאשר בתוך 7 ימים, הצעה לחלופות של מעצר בית מוחלט באיזורים מרוחקים מעל 30 קילומטרים מיפו, אצל אנשים ללא עבר פלילי והנכונים לפיקוח. שירות המבחן יחווה דעתו בתוך שבוע ימים לאחר מכן – ואני מקדים לו תודה - בפני בית המשפט המחוזי, להחלטתו. ועוד, על ההפקדה לכל אחד מהנוגעים בדבר להיות 25,000 ש"ח במקום הסכום 10,000 ש"ח שקבע בית המשפט המחוזי; הערבויות – כפי שקבע בית המשפט המחוזי. כל המשיבים יהיו בפיקוח מעצר של שירות המבחן, יציאתם מן הארץ תיאסר ודרכונם, ככל שיש בידם דרכון, יופקד במשטרה. בידי המשטרה יהא לבקר במקום מעצר הבית על מנת לבדוק את קיומו. עד להחלטת בית המשפט המחוזי יוותרו המשיבים במעצר.

ו.עררי המדינה מתקבלים איפוא חלקית בהתאם לאמור. לעררו של עאבד אין בידי להיעתר.