בש"פ 10846/03 אנדריי אשורוב נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, נטען, כי העוררים עם אדם נוסף (ניקולאי לואשוילי), קשרו קשר לבצע שוד במכון ליווי בתל-אביב. את זממם ביצעו בני החבורה בשעות הערב של יום 19.10.03, תוך שהם מאיימים על קורבנותיהם באקדחים ובסכין. בסופו של אותו אירוע אלים, נמלטו העוררים ושותפם מהמקום, אולם הם נלכדו על ידי אנשי משטרה לא הרחק משם, ואותה שעה היו בחזקתם פלאפונים שגנבו מהמכון, וכן האקדחים והסכין.

בפני בית משפט קמא, בפניו עתרה המשיבה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים, לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ולמעשה גם לא בשאלת מסוכנות העוררים, שהרי מדובר בחזקה סטטוטורית. מכאן, שנגד העוררים קמה עילת מעצר, והשאלה האחת בה נדרש בית המשפט המחוזי להכריע היתה, אם ניתן להסתפק בעניינם של העוררים בחלופה אחרת, שתייתר את הצורך במעצר ממש. לצורך כך נעזר השופט המלומד בתסקירים שהוכנו על ידי שירות המבחן, ומסקנתם של אלה היתה זהה, לאמור, שני העוררים גילו חוסר אמון כלפי השירות, ועל כן לא ניתן היה להעריך את סוג הפיקוח שיידרש כדי לאיין את הסכנה הנשקפת מהם לציבור. לאור זאת לא נותרה לבית המשפט דרך אחרת ללכת בה, והוא הורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

לאחר שבחנתי את הודעה הערר ונספחיה, ולאחר שהאזנתי ברוב קשב לדברי בא-כוחם המלומד של העוררים, עו"ד ז' עזריה, לא מצאתי כי הוכחה עילה להתערבותי בהחלטתה של הערכאה ראשונה. אדרבא, נסיבותיו החמורות של האירוע, במהלכו נעשה שימוש בנשק חם ובנשק קר, בשילוב עם התרשמותו של שירות המבחן, חייבה את המסקנה כי בעוררים גלומה סכנה ממשית לשלום הציבור, ועל כן אין מנוס ממעצרם.

הערר נדחה.